עבד של הזמן: שמונה עשרה שנים של היפ- הופ ישראלי

45084_10151587938002321_1149537881_nיש ראפ בעברית.
כרגע זה נשמע מאוד ברור ומובן מאליו, אבל כשחבר השמיע לי את סאבלימינל ב"ישראלים עצבניים" אי שם בכיתה ט', זה ממש לא היה נשמע לי הגיוני. מה שבעצם היה לי מוזר עוד יותר היה הגילוי שלא רק אני ואחי הקטן אוהבים את המוזיקה הזו, יש עוד כמונו. הייתי שמח להגיד שישר התחברתי והתלהבתי, אבל כיאה לילד ציני בחטיבת הביניים, האמת שדווקא הגבתי בזלזול. מה להם ולהיפ הופ? איפה טופאק? איפה ביגי?

מנגנים רק מוזיקה שחורה

בתיכון עברתי לראשל"צ והתחברתי עם עוד כמה חברים שאהבו את אותה המוזיקה, גיליתי שיש פורום שלם ב"תפוז" שעוסק במוזיקה שחורה ואפילו שמענו על מועדון שמנגן רק היפ הופ אמיתי כמו שאנחנו אוהבים. אבל כנער מתבגר, לא יכולת להרשות לעצמך ללכת לג'י ספוט מבלי להראות כמו הראפר האהוב עלייך- ואז גם גיליתי את "מאד מאן".

את השם "צ'ולו" שמעתי עוד לפני, אבל רק בשלב הביקור בג'י ספוט התחלתי להרכיב את הפאזל, כאשר ערבי המקרופון הפתוח עזרו להסיר את המחסום שלי לראפ בעברית. רק בשלב הזה התחלתי להבין את ההיררכיה, מי מנסה לפרוץ, מי הכי חם כרגע ומי כבר חזק בז'אנר ונחשב לאחד המייסדים. צ'ולו, הבעלים של החנות/ אולפן "מאד מאן", היה ללא ספק אחד מאבני הפינה של הסיצנה הקטנה שהחלה לגדול, ובה שמות מוזרים כמו "קודמן", "אמסי ג'ננה", "כלא 6", "נצ'י נץ' – אליק בליק בום" וכמובן "לוקץ'" שאותו לא ניתן היה לפספס.

שמונה עשרה שנות פעילות

הרבה זמן עבר מאז אותה התקופה ומבחינתי זה ברור שלא רק שיש מקום לראפ בעברית, אלא שהוא גם יכול להיות מעולה ופורץ דרך. עם זאת, הלוואי והייתי יכול להגיד שראפ בישראל זה דבר שכבר ברור לכולם, חלק מהשגרה וז'אנר כמו כל ז'אנר אחר – ולא משהו שצריך להלחם עליו. המציאות עדיין רחוקה מכך וברור לכולם שתקופת הזוהר של הז'אנר הגיעה במהירות גבוהה מדי וכך גם עזבה מהר, כשהיא משאירה מאחוריה הרבה גשרים הרוסים ושדות שרופים. נכון להיום הסצינה נמצאת במצב של בניית יסודות איתנים ולזמן הארוך, בתקווה שתקופת הבניה תסתיים במהרה ונתחיל לראות כאן כוכבים נוספים ברמה הארצית שיכולים למלא כל אולם שיבחרו.

את הסיפור הזה, על ההיפ הופ בישראל ב-18 השנים האחרונות אפשר לחקור מהמון זויות, אבל אין ספק שיש זווית אחת שתוכל להביא לכם את כל העלילה בצורה הטובה והנכונה ביותר – והיא על במת הבארבי ביום חמישי 1.8, שם נראה את כל האמנים עולים יחד ומשלימים את פאזל האירועים יחדיו. בערב הזה נוכל לראות את אלו שעושים את זה 18 חודשים, כתף אל כתף עם אלו שעושים את זה כבר 18 שנים ברציפות.

מבחינתי לא מדובר באירוע מוזיקלי, גם לא בטוח שאירוע תרבותי. ההגדרה הטובה ביותר היא כנראה אירוע היסטורי שבתור חובב מוזיקה, אני פשוט לא יכול להפסיד. מקווה לראות גם אתכם שם, צועקים את המילים או נדהמים לשמוע ראפ בעברית בפעם הראשונה.

נתראה בחמישי,

טיון

_____________

התמונה מתוך "כבשה שחורה" בקול הקמפוס

להאזנה לתוכנית הספיישל השלמה- לחצו כאן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s