2

מה שלוהט, אבל לא באמת. סיכום שבועי גיליון #29.8

hotnews

שלום וברוכים השבים. וואד אפ? אחלוש.

אפתח בהתנצלות – הפוסט הזה כולל אייטם על וטראק של 2 צ'יינז.
וכן, זה לגמרי לגיטימי לחפש פוסט של כותבים אחרים פה בבלוג בגלל זה, אבל אם החלטתם בכל זאת להישאר אז הנה אני מפרט לכם בשמחה (לא.) על מה שעבר במוזיקה הכהה השבוע מעבר לים.

הבהרה: מיילי סיירוס לא שחורה. היא מנסה להיות זונה שחורה, אבל היא לא.

בעיקרון, זאת הכותרת שלי לסכם לכם בקצרה את מה שהלך בסופ"ש האחרון בVMA's. ליידי גאגא לבשה מגש פיצה, ג'סטין טימברלייק החליט שזה לגיטימי להופיע 20 דקות ומיילי סיירוס לבשה קונדום והשתרללה על מר רובין #האשטג_בגדול_אדום_ענק_ט'יק. מיד אחרי שהיא סיימה להזליף עליו ברטולין, 2 צ'יינז וקנדריק דפקו "היוש" והביאו כל אחד את הוורס שלו לקליפ החדש של מר ט'יק. נחשו למי היה בית חזק? רייט. נחשו כמה השיר הזה רע? לא לא..
יותר.

ואפרופו מר 2 צ'יינז. ובכן..הוא עומד להוציא אלבום שני. כלומר, אלבום שני בתור 2 שרשראות ולא "טיטי בוי" (דה פאק עם הניק הזה ניגה?).

בואו נשחק משחק:
הנה העטיפה של האלבום הראשון.

הנה העטיפה של האלבום השני.
מהר, מי מזהה את ההבדלים?

טוב, לפני שאסיים לדבר עליו לנצח (שבוע גג), הנה גם שיר חדש מהאלבום המתקרב ובא שלו. פרגי שם. כנראה בקליפ שיהיה לזה היא תלבש רק בוטוקס.

וזה בעיקרון החדשות הגדולות של השבוע. ועכשיו ל………..
חדשות בקטנה:

  • נחשף הטראק ליסט של האלבום החדש של MMGלא התרגשתי ככה מאז תספורת האישה המוכה של ריאהנה. בחיי.
  • טימבאלנד חשף משהו שקצת מפחיד אותי. וזה לא כי אני ילד קטן והשם של מייקל ג'קסון עלה פה. בקצרה – המפיק המגלומן עומד להיות המפיק של הפרוייקט הבא של מייקל ג'קסון. מעניין מתי יגלו לו שהוא מת כבר כמה שנים.
  • העטיפה לאלבום החדש של דרייק נחשפה. אני לא בטוח אם הוא סטרייט יותר.
  • ואפרופו דרייק, הג'ואיש ניגה הוא אחד מ-2 האומנים שמתארחים בחלק ב' של השטות של ה20/20 של הג'סטין ה-טימברלייק. מי האומן השני? דאטס רייט. סיים ג'יגה.
  • ואאאאאאפרופו ג'יגה – אחרי הקליפ היותר מדי ארוך לPicasso Baby, ממש לפני 3 דקות (זמן סוריה) יצא קליפ חדש להולי שי…סליחה, הולי גרייל. טימברלייק שם גם. שופו.
  • DJ Khaled אוהב לצעוק. זה ידוע. אבל חוץ מזה הוא גם בעל לייבל שמחזיק 2 שמות ששווים יחס. לפעמים. אחד מהם –  Ace hood שהתעורר בבוגאטי חדשה לא מזמן הוציא קליפ חדש עם Meek Mill. זה שווה רק אם עבר עליכם יום רגוע מדי ונחמד כזה נטול כאבי ראש. זה יבטל את כל זה.
  • בעצם, לא בא לי לתת לכם לינק. במקום – אתם לכם לינק לבחור השני שחתום אצל חאלד – מיסטר מאבאדו. הוא מוכשר ובטראק החדש שלו הוא גם מארח את ניקי מינאז'. שזה מקורי.
  • ג'ו באדן הוציא השנה אלבום לא רע בכלל. למרות שהוא ברובו כלל ביטים שנשמעו כמו וואריאציות שונות של I'm on one, הבחור מוכשר. לדעתי לפחות. וב2014 הוא עומד להוציא גם אלבום וגם EP וגם זיין וגם תותח וגם…קיצר. ישמעו ממנו הרבה בשנה הבאה כנראה.
  • Wiz Khalifa ממשיך לשחרר שירים חדשים אחת לשבוע. הנה השבועי. הוא חביב מאוד. גרם לי לרצות להדליק משהו. את עצמי.
  • אמינם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
  • אהמ
  • אמינם עומד להוציא ב-5 בנובמבר את MMLP2 שאומנם מהכותרת נדמה שללהקת האנסון יש עילה לתביעה אבל לא. זה רק קיצור לMarshall Mathers LP 2. שזה קצת לא טוב לי באוזן. האלבום הראשון היה מופתי, מצויין וללא רבב לדעתי. ואז הניגה הלבן הזה מוציא סינגל ראשון כזה? ביץ' פליז. אל תאכזב.
  • יש לכם 16 דקות? אחלה. אז הנה דוקו קצר (היי, הפרקים של "משיח" כמעט באורך הזה) על חיי הסוואג של קנדריק, וחבריו המוכשרים בדרכים.
  • A$AP MOB, מכירים? זה המשפחת תאקט של A$AP Rockie. ויוצא להם אלבום. ודווקא דיי בקרוב. הרשו לי לצטט את ל. גרינר: "Soooooooo excited"

מיקסטייפ להורדה:

ג'ו השמנמן הוריד כמה סנטרים וכנראה הולך להוריד גם תחתונים במקלחת לאיזה ניגה בכלא שהוא הולך לבלות בו ב4 החודשים הבאים בגלל שעשה קצת קובי פרץ למס הכנסה בארה"ב. אבל בשביל ה4 אנשים שעדיין מקשיבים לשיט החדש שלו – הוא הוציא את Darkside 3. משהו שהתחיל כאלבום פח, עבר למיקסטייפ סולידי ו..תשמעו, המיקסטייפ הזה דווקא מאגד ביטים דיי קטלניים. הראפ פח. אבל הביטים . אוף. למה אי אפשר לחיות בעולם מושלם למה? תורידו.

והנה קליפ גם לאינטרו.

ונקנח בקליפ מאכזב:

סנופי האריה הוציא אלבום שנכתב כתוצאה מעישון יתר. זה מילא. אבל להוציא קליפ שאתה לבוש בלבן ורק מחייך בצורה ממש קריפית ובני המשפחה שלך מקיפים אותך?

וואט אין דה actual פאק נסגר איתך, קאלווין? תראה את עצמך לסנופי של 1992. היית הורג את עצמך ומוכן לשבת בכלא על זה מרצון.

תתבייש. ועכשיו אחרי הבאז החיובי, הנה..תצפו. זה גיי.

אני בחוץ,

ביוש.

0

אחת שתיים שלוש קלאסיקה: חלק ג'.

Tyler, The Creator – Bastard\Goblin\Wolf

Image

הגענו לחלק השלישי והאחרון בטרילוגיית הטרילוגיות. כזכור, התחלנו באייס קיוב והגנסטה ראפ של תחילת שנות ה-90, ומשם המשכנו לקנייה ווסט בעידן הפוסט-הארדקור של אמצע שנות ה-2000. היום נעסוק בטרילוגיה שמתרחשת בעידן שמנסה לשלב בין הראפ המודע לגנגסטה ראפ וההארדקור של שנות ה-90. כאמור, מתרחשת באותה תקופה אולי, אבל קשר אמנותי בין סוגי הראפ כמעט ואין.

Tyler, The Creator, לא עושה ראפ להיפסטרים. הוא גם לא עושה ראפ לילדים בודדים ולא לכאלה שמרגישים דחויים. הוא עושה ראפ לעצמו. אפילו שניתן לתייג אותו בכל אחת מהקבוצות הנ"ל. די בדומה לאמינם בתחילת דרכו, טיילר מהווה סוג של מראה אפלה לתרבות הפופ, הרשת החברתית וההיפ הופ המיינסטרימי.

 לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה-2000 ועד היום, הפסיק הראפר הממוצע מלנסות ליצור דימוי של גבר קשוח, גס וסוס הרבעה. לפתע צצו להם כל מיני חבר'ה ביישנים, מנומסים, לבושים בצורה אלגנטית עם ראפ מאד מתקתק ומלודי. כמובן שלא ראוי להכליל ולכל אחד יש את הסגנון שלו. לופה פיאסקו פוזל מעט (אבל רק מעט) לסגנון של דד פרז; וויז חאליפה יותר זורם לכיוון השאכטות והכיף; ו-B.o.B הלך לכיוון חפירה קלילה בעולם פנימי לא עשיר במיוחד.

 את טיילר לעומת זאת, אפשר להוציא לחלוטין מהרשימה. בכלל, נראה שהראפר – שמפיק את השירים שלו עצמו, מעצב את עטיפות האלבומים וחתום בלייבל של עצמו – פועל בספקטרום ובספירה שונה בתכלית משאר הראפרים. בדומה ל-B.o.B, טיילר חופר עמוק בתוך עולמו הפנימי, אך בעוד B.o.B נקלע לקלישאות ובנאלייה, טיילר מגיע לתאים האפלים ביותר במוחו הקודר ומציג אישיות רגישה ונוגעת לצד פסיכוטית וחולה.

Image

 בשנת 2009, כשהוא בן 18 בלבד, שחרר טיילר בצורה עצמאית את "Bastard", שמוגדר בכלל כמיקסטייפ, אך זהו אלבום לכל דבר. אין כאן ביצועים על ביטים מוכרים כדי להראות את כישורי האמן. אין פה פריוויוז וסקראצ'ים של די.ג'י. קיי-סליי. כבר בשיר הראשון מקדם את פנינו דוקטור טי.סי, שהוא אחת הישויות בעולמו הדמיוני של טיילר. הוא מנסה לדובב את הראפר שלא מצליח להתאפק ופשוט מקיא קטע ראפ מדהים בכנותו באורך 6 דקות הנושא את שם האלבום. וכך, עם לסת שמוטה ועיניים פעורות – מתחיל המאזין את המסע לתוך מוחו הסבוך, הפואטי והמעוות של טיילר.

 כפי שצויין, טיילר כאילו פועל בתוך יקום מקביל. בשיריו אין כמעט התייחסות למצב חברתי-פוליטי ואפילו למצב הראפ עצמו. גם כשטיילר טוען שהוא מגיע להפגנות תמיכה באובמה וקורא בשמו של המועמד מקיין, זו הצהרה המגיעה מתוך מקום פנימי. כאילו להעיד עד כמה אין קשר בינו לבין העולם המקיף אותו.

 עם זאת, טיילר כמובן לא הגיע משום מקום וכראפר ניתן לקלוט השפעות ורפרנסים, גם אם הם לא ממש גלויים על פני השטח. ההתייחסות/מחווה הבולטת ביותר, היא שימוש שעשה טיילר בביט של השיר "One Beer" של הראפר המוערך MF Doom בשיר Odd Toddlers. מעבר לכך, השימוש של טיילר בכל מיני פרסונות כדי להעביר קונספט מסויים, נעשה גם בידי "דום".

 לאחר Bastard, שלא בדיוק הביא את טיילר לקדמת הבמה, החלו לצוץ כל מיני קליפים של חברי הלייבל והסופר גרופ שהקים – OFWGKTA (קיצור של Odd future wolf gang kill them all). בין חברי הלייבל ניתן למצוא את זמר הסול/אר.אן.בי. פראנק אושן והראפר הצעיר ארל סווטשירט, אשר במשך כשנה טענו חברי הסופר גרופ שהוא נחטף וקראו לשחררו. לאחר מכן הם הודו שזו סתם היתה בדיחה, וכל המרצ'נדייז בדמות Free Earl לא ממש רלוונטי.

Image

בתחילת 2011, הסקשן ההיפסטרי ברשתות החברתיות רעש וגעש. ציוצים לגבי קליפ היפ-הופ מבעית בשחור-לבן צצו מכל עבר. קליפ שאף אחד לא ראה, אבל כבר יש לו מיליון צפיות. קליפ שמראה ילד אפריקאי אוכל ג'וק, מתחרפן ולבסוף תולה את עצמו. קליפ שקנייה ווסט הכתיר אותו כקליפ השנה. הם דיברו על "Yonkers".

 ההמולה סביב הקליפ היתה חסרת תקדים. ה-Shock value כתוצאה מהקליפ הזניק את ראפ השוליים של טיילר היישר לקדמת הבמה. פתאום החלו ראפרים להכיר בו. ג'ימי פאלון הזמין אותו ואת הודג'י ביטס לבצע את "Sandwiches" בתכנית. השיר שמתחיל במילים:

  "Odd future wolf gang. There are them – We are us. Kill them, all."

 השיר הזה בוצע בשידור חי, כשטיילר והודג'י עונדים מסיכות ועל הבמה מסתובבת ילדה מאופרת ומתהלכת כאילו היא אחוזת דיבוק. מוס דף שהיה באולפן השתולל וקרא קריאות "וולף גאנג" ללא הפסקה. טיילר כבש את המיינסטרים.

 

שני השירים – יונקרז וסנדוויצ'ז, היו בעצם שני הסינגלים הראשונים מתוך "Goblin"  שהוא אלבום הבכורה של טיילר, אבל המשך ישיר ל-Bastard. גם באלבום זה מוצגות פרסונות שונות ומשונות בתוך מוחו הקודח של טיילר, בפיקוח דר. טי.סי כמובן. הדמויות שטיילר מציג מגלמות עולם אפל. דברים מזעזעים כמו התעללות בנשים בהריון, חטיפתה של אהובה נכזבת וכליאתה במרתף הם חלק אינטגרלי באלבום הכל-כך קשה לעיכול הזה.

 אבל טיילר לא באמת אלים. בניגוד לאייס קיוב למשל, אצלו הראפ ישיר, וכשהראפ שלו מכיל מיזוגניה, זה מכיוון שקיוב בעצמו כזה – אצל טיילר יש שכבות של סאבטקסט ורפרנסים. התיאורים שלו הם חלקים שנלקחו מהצד האפל של המוח ומצטרפים לשלם אחד גדול – ילד ביישן, בודד ומפוחד, שגדל ללא אבא והבחורות בזות לו. מתחת לכל זה, נמצא עולם פנימי עצום, מעין היכל שלם שמסתתר מאחורי ארון ספרים מסתורי. העולם הזה הוא למעשה הקשר בין המוזיקה המנותקת של טיילר לבין המאזינים.

 ההצלחה עשתה את שלה. ראפרים כמו דה-גיים ו-Pusha T אירחו את טיילר באלבומיהם, אבל למעשה נשאבו לתוך עולמו. טיילר השתלט על השירים לגמרי וגנב את ההצגה. השיר "Trouble on my Mind" מאלבומו של "פושה" הופק בידי הנפטונז, שלדברי טיילר השפיעו עליו עמוקות. נחזור לנושא הנפטונז בהמשך.

 לאחר שנת 2011 מהחלומות, המשיך טיילר לעבוד, ושחרר יחד עם כל "אוד פיוצ'ר" אלבום בשם "The Of Tape Vol. 2". האלבום הצליח במידת מה, כשטיילר כמובן גונב את ההצגה עם וורסים בכמה דרגות מעל השאר. למרות זאת, המעריצים ואנשי הרשתות החברתיות חיכו לדבר האמיתי – אלבום סולו נוסף של טיילר.

 בתחילת 2013, החלה חרושת שמועות לגבי האלבום "Wolf" שעתיד היה לצאת בתחילת האביב של אותה שנה. אחת השמועות היתה שבאלבום צפוי שיתוף פעולה בין טיילר לפארל וויליאמס, חבר הנפטונז. כולם חיכו לתגובות רשמיות שיאשרו את העניין. טיילר בחר דווקא בדרך שהביאה אותו להיכן שהוא נמצא – הטוויטר. במסע טרולינג מטורף, של ציוץ לכל כמה דקות, ביטא טיילר את התרגשותו מכך שהוא הולך לשתף פעולה עם אחד מאליליו – פארל כמובן. שיתוף הפעולה הזה הביא לשיר אהבה מרגש עד כאב, כשקולו העמוק והמפחיד של טיילר נשבר לצלילי קולות הרקע של פארל. בקליפ, מוצגת סצנת ריב קשה בין בובות שעווה – אחת בדמותו של טיילר ואחת בדמותה של נערה אקראית. בסוף, בובת הטיילר שורפת את עצמה, בעוד בובת הנערה נועלת עצמה באמבטיה. הוא עשה זאת שוב.

 לאלבום הזה טיילר כבר היה צריך לגשת בצורה שונה מאשר באסטרד וגובלין. הוא כמובן לא יכול היה לזנוח את גישת האנדרדוג – כי כאן המהות שלו – אבל ההכרה בהצלחה גם כן הסתננה פנימה, אך גם לא בדרכים המקובלות אצל שאר הראפרים. עניין הפרסונות החולניות ממשך גם באלבום הזה – הפעם בתוך משולש רומנטי במחנה קיץ לנערים, כשד"ר טי.סי. שוב נוכח. עם כל זה, טיילר דואג להיות טיילר החשוף של באסטרד, עם שיר בו הוא פונה לאביו שנטש אותו ומזכיר את סבתו שגידלה אותו ונפטרה בזמן שעבד על האלבום.

 בתחילת הפוסט עלתה ההשוואה לאמינם. הפרסונות המופרעות של טיילר מזכירות מאד את זו של סלים שיידי מאלבומיו הראשונים של אמ. טיילר כמובן מודע לכך ואף זורק רפרנסים. באלבום הזה, נמצא השיר "Colasus" בו טיילר מתאר מפגש עם מעריצים טרמפיסטים ואז עם מעריץ רגשן וחולני. האסוציאציה ל-Stan עולה מיד.

 בניגוד לקנייה ווסט ואייס קיוב, טיילר בתחילת דרכו ובעוד הטרילוגיות שלהם כבר הסתיימו ועומדות לפנינו שנוכל לנתח אותן ברטרוספקטיבה – זו של טיילר יכולה להמשיך לסדרה של ארבעה חלקים ואף יותר. בשונה מאמינם, לטיילר אין את כל MTV לרגליו, אך הוא בהחלט מהווה קולו של סקטור נרחב בדור הזה. בעוד אמינם בסופו של דבר התעצב גם בעזרת דר. דרה וגם אל מול תרבות הפופ אותה קטל – טיילר נראה מנותק ולא עושה דין וחשבון לאף אחד. אם הוא תוקף את ברונו מארס ו-B.o.B ומקבל דיס מהאחרון ומהופסין – זה לא מעניין אותו. זה חלק מהמשחק. מאותה סיבה באלבום האחרון ניתן למצוא בין שירי ההארדקור, גם שיר ניאו-סול מקסים בשיתוף אריקה באדו. הדין וחשבון שלו לא שמור למבקרים ולא למעריצים אלא לעצמו. וזה בעצם חלומו של כל אמן, לא?

0

ביקורת אלבום: The Lonely Island – The Wack Album

מצחיק כי זה נכון

חבורת "לונלי איילנד" משלבים בין הומור למוזיקה שחורה בפארודיה משעשעת למדי על הז'אנר הפופולרי בעולם

Heeb-The-Music-Issue-the-lonely-island-5412363-500-400

חברי ההרכב מסודרים לפי דירוג האף היהודי

כבר יותר משמונה שנים שחברי ה"לונלי איילנד" פועלים כקבוצת קומית-מוזיקלית. לפחות 5 מהן בהצלחה גדולה. הקליפים המופרעים שהם משחררים ליוטיוב, במסגרת העבודה הרגילה שלהם בSNL או לאחריה, זוכים לכמות בלתי הגיונית של צפיות, הם הופיעו בטקס פרסי ה"אמי" והיו מועמדים לפרס ה"גראמי". יאפ, שלושה ילדים יהודים מקליפורניה הם עכשיו כוכבי עתק של עולם ההיפ הופ. זה מצחיק.

מצחיק היא מילת המפתח. בדומה לשלושת היהודים האחרונים ששלטו בעולם ההיפ הופ (רמז: מתחיל במילה ביסטי ונגמר עם מותו של אדם יאוך), חברי לונלי איילנד מתבססים על חוש הומור מטופש ומחודד כאחד. הם החלו מסרטוני יוטיוב מטופשים, הגיעו לבמה הגדולה של SNL, אבל ההצלחה האמיתית הגיע לכיוונם עם שירים מטופשים להחריד בסגנון ראפ, מוזיקה שהם באמת ובתמים אוהבים.

רק שבתור קומיקאים, הם מבינים טוב מאוד את רגעי האבסורד הרבים במוזיקה השחורה. הסתירות, ההגזמות והביטויים המטופשים. לדוגמא אפשר לקחת את הביטוי האווילי להחריד שהתפשט לאחרונה בקרב חובבי הז'אנר. YOLO, שהוא קיצור של המשפט "חיים רק פעם אחת", הפך לביטוי שמשומש ע"י כל מי שמרגיש הוא "חי פרוע" או "מחוץ למסגרת". לרוב המציאות היא שזה יוצא תירוץ עבור טינאייג'רים לעשות שטויות ולהעלות אותם לרשת. "הלונלי איילנד" לא רק הפכו את הביטוי על פיו עם גישה של "אם חיים רק פעם אחת אז צריך לנהוג בזהירות בחיים", אלא גם הביאו את קנדריק למאר, הראפר הכי חם כרגע, להוסיף בית שלם עם עצות על נדל"ן והתנהלות פיננסית.

האלבום עמוס לעייפה ברפרנסים שכאלה. ראפרים שמאייתים את החרוזים שלהם, פוזת הכסף הרבה, השימוש הנפוץ בחרוזי פסיקים (לדוגמא: "כולם היו גסים אלי, חופשה בפריז"). בשיר הפתיחה של האלבום, "Go Kindergarten", הם מדמים שיר מועדונים ש"מדריך את הקהל". נו, אתם יודעים, תזיזו את התחת, תרימו את הרגליים וכו'. רק שאצל לונלי איילנד ההוראות משתדרגות. נגיד, הכה את חבריך, גזור את האצבע האמצעית, תאכלו נעל וכו'.

ההומור המשוחרר הזה עובד לטובת השלישיה שמצליחים להחזיק אלבום מצחיק למדי, לפחות בפעמים הראשונות. בדומה לשני האלבומים הקודמים שלהם, לאחר מספר שמיעות השירים מאבדים מהאפיל הקומי שלהם ונשארים רק עם ראפרים דיי גרועים (כפי שהם עצמם מודים) ומוזיקה שמחקה מוזיקה פופולרית באופן בינוני.

זו לא חוויה שלילית, גם מכיוון שיחד עם הבדיחות הקטנות יש כאן פארודיה דיי חכמה על הז'אנר ששולט בעולם הפופ כמו על עולם המוזיקה הפופולרית בעצמו. העובדה שמוזיקאים רבים ומאוד מצליחים משתפים איתם פעולה (ג'סטין טימברלייק, פארל וויליימס, ליידי גאגא) כמו גם המחוות הקטנות שלהם לראפרים שהם אוהבים (טו-שורט המבריק והמצחיק מתמיד) מזכירים לנו שסך הכל שווה לקחת אותם, וגם את כל הפוזת ההיפ הופ, בקלילות.

2

כחול-לבן-שחור. סיקור עדכוני השבוע בארץ: 8_25

934730_612985412091725_1129210023_nשבוע טוב לכל המאדמאנ שמחפשים כמה דקות של רוגע ואסקפיזם מהשגרה הלחוצה. יום ראשון הוא יום לא קל, אז זו ההזדמנות שלנו לנסות לשפר קצת את המצב.

בהמשך לבקשות שונות ולפרוייקטים שונים שעבדנו עליהם בעבר, החלטנו שיחד עם פינת ההיפ הופ העולמית שעולה בימי חמישי, נתחיל במסורת חדשה של סיקור המוזיקה השחורה המקומית והאירועים המעניינים שמיטב המוחות של חיי הלילה מפיקים עבורינו.
אז יאללה, הגיע הזמן להתחיל לספר מה היה מעניין השבוע, ולנסות להעליב כמה שפחות אנשים.

עדי טוכטרמן- מתחיל ולא נגמר


מבחינתי הפינה הזו מיועדת לכולם, מהאמסיז שתפסו מקרופון לראשונה ממש עכשיו- ועד לאלו שצברו לא מעט קילומטרז'. במקרה שלנו, אני חושב שעדי משתייך כנראה לקבוצה הראשונה, או שלפחות כך הוא נשמע.

אני מאוד בעד יצירה ואני חושב שהיום הדרך לעשות מוזיקה היא פשוט ליצור בלי הפסקה, כי קל מאוד לקדם דברים ברשתות החברתיות. אבל כאן יש גם מלכודת ליוצר, מלכודת שלא הייתה קיימת פעם. פעם שירים רבים היו נגנזים- ורק אם ממש אהבת משהו, עשית מאמץ לקדם אותו.

היום אנחנו עדים להרבה יצירות שעדיין לא התבשלו עד הסוף, כמו במקרה של עדי. ליריקה מאוד פשוטה (לפעמים נשמעת אפילו מאולצת), ביט מונוטוני ושאיפה לא ברורה להשמע אפל ואהרדקור. איפה הכיף בנאדם? לדעתי צריך להמשיך ליצור, להבשיל ובעיקר למצוא כמה חברים טובים שידעו לשים ברקסים, לייעץ ולסנן את החומרים שעדיין לא מספיק בשלים. יש כאן התחלה, תעבוד, תשפר ואז תמשיך לפרסם- לא להיפך.

אקט – ברוטל

כמו במקרה של עדי, גם כאן מדובר בחבורה שאני שומע לראשונה, אבל לעומת הקודם כאן נראה שיש מוצר בשל הרבה יותר. באופן דומה, גם כאן הסגנון הוא קצת יותר הארדקוריסטי, אבל האמסיז נשמעים מעולה ואני אפילו אעז ואגיד שהמבטא הרוסי הקליל מוסיף קצת אותנטיות לראפ שנשמע אמין יותר בכעסו.

ביט מאוד פשוט, מזכיר מעט את ההפקות של RZA, ואמיסיז שיושבים עליו היטב ומצליחים למלא אותו בתוכן ובזרימה יפה. יש לדעתי מקום לשפר את הפזמון, אבל אני מניח שמשהו קליט זה לא בדיוק מה שהם רצו ליצור. אחלה קטע ובהחלט שווה האזנה.

איוונטים
אז לא נתקלתי בהרבה שירים חדשים השבוע, אבל אירועים, טפו טפו, לא חסר:

שני – 26.8:

איציק פצצתי בהופעה בנסיך הקטן, ת"א
המנוע שמאחורי חבורת ויקטור ג'קסון במופע חדש. לא ראיתי עדיין, אבל מי שנתקבל בחומרים של החבורה יודע שבטוח מדובר במשהו מקורי ומופרע במיוחד.

רביעי- 28.8:
"Not For Sale" presents – 1 year anniversary X Reebok Classic
אין לי מושג מה בדיוק הולך שם, אבל השילוב של ריבוק ואומני גרפיטי שמציירים על נעליים נשמע לי מעולה.

דין כרמל – מארח את קאשי בהופעה שתרקיד אתכם על הבר
ראשל"צים או גרים בסביבה? הרווחתם. מלבד אחלה חוף, תגלו שהנציג הבלתי רשמי של העיר, הלא הוא "קאשי", מתארח בהופעה של דין כרמל ואני בטוח שהשילוב הזה יצור מופע משובח.

SELEKTA. Run Di Riddim!
הבראקפסט ממשיך לארח את ליין הדאנסול השורף, גם ברביעי הקרוב. אז אם גם אתם חושבים שהראפר הכי טוב הוא בכלל וייבז קארטל, הערב הזה הוא עבורכם.

חמישי 29_8:
CAPAROS B-DAY BASH!!!
הלהקה הכי מגניבה בארץ חוגגת יום הולדת ובטוח שיהיה ערב אגדי, או לפחות "נו פגדי". שווה ללכת.

שישי 30_8:
GIMME LIKKLE ONE DROP
הלבונטין יארח בשישי הקרוב את מיטב הבאסים שמגיעים ארוזים ואולי גם מוברחים מג'מייקה. אז בואו לעוף על קצת דאנסהול סטייל עם מיטב הסאונדים של ציון ומיטב הצ'ונים של הסאונדים..

אסתר רדא בתרבותא יקנעם
גרים ביקנעם? חדשות טובות, חוץ מאחלה נדל"ן, בשישי הקרוב יש לכם אפילו מה לעשות בערב! אסתר ראדה באה לבקר ולכם בת'כלס אין משהו יותר טוב לעשות אז תלכו ותיהנו.

רביעי- חמישי- שישי- שבת

STUSSY X YO! MTV RAPS Pop Up Shop
מבולבלים? לא מצליחים להחליט לאן ללכת בכל ערב? אז זה בדיוק הזמן לסכם בזה שהתדר חוגגים 25 שנים ל- YO! MTV RAPS בחגיגת היפ הופ ואופנה שתתחיל ביום רביעי ותסתיים רק עם כניסת יום ראשון. בין היתר נפגוש שם את מסובבי התקליטים האהובים עלינו כמו מאש, יוגו וולטר, את חברי שבק'ס, נצ'י נץ' ושקל ולקינוח אפילו את אסתר ראדה שתנסה לשוב לכוחותיה אחרי הגיג ביקנעם. אז שריינו לכם את הערב המועדף עליכם.

אז אחרי שנראה שסקרנו הכל מכל פינה ותכננו תוכניות לכל השבוע, נשאר רק לספר לכם שהחלק המורכב בכל הפוסט הזה הוא למצוא את השירים והאירועים שלכם. אז היות ואנחנו ממש עצלנים ואין מי שיפטר אותנו, פשוט שלחו לנו את השירים שלכם ואנחנו נשמח לכתוב עליהם, כי אחרת כנראה שלא נעשה עבודת מחקר מספיק טובה ונפספס המון דברים.

שבוע טוב,

טיון

4

מה שלוהט, אבל לא באמת. סיכום שבועי. גיליון #22.8

hotnews

כן, אז המחסום היצירתי משבוע שעבר? הפך רשמית לפינה השבועית הזאת. אני מקווה שאתם חיים עם זה בשלווה כמוני.

אם כך, אתם פה כדי לדעת מה היה בעולם המוזיקה השחורה שבגולה השבוע, וגם אני.

…אה, אני זה שמספר. אוקיי.
אז ככה:

ביץ' דונט קיל מאיי ווייב

"ביץ', אף אחד לא יכול באמת".
– אני לקנדריק.

ההייפ (המוצדק-כל-עוד-זה-יפסיק-עד-סוף-השבוע-הזה) על הבית של קנדריק מסרב להיעלם. טובי וגדולי האיסט והווסט הגיבו לעניין בוורסים משלהם או בדרך החדשה שלהם לעשות ראפ – טוויטר. האתר של תחנת הרדיו הניו יורקית Hot97 החליט לבדוק (בקטע של מחקר וכאלה) איך הניים דרופינג של קנדריק עזר לכל אלה שהוזכרו בטראק המדובר ולהלן קצת סטטיסטיקות. ובאמת שהייתי מת לפרט על העניין הזה יותר אבל אחרי מה שכתב מתן שרון, קטונתי.

(פי אס – אני טוקבקיסט מס' 2 שם).

בינוני וסביר שון – גרסת המספרים

בהמשך לקנדריק, הקינג אוף ניו יורק שמגיע מקומפטון בכלל כידוע התארח בטראק של ביג שון. מאז, האלבום הודלף, וספויילר אלרט – הוא בינוני וסביר (הטראק עם נאז וקיד קאדי קצת מאזן את העניין לטובה בכל זאת) ו…והטראק עם קנדריק נשאר בחוץ כי המנג'מנט של הניגה לא הסדירו את עניין זכויות היוצרים על הסמפל שעל הביט. ביץ' אס קווירז. באמת.

קיצר, תהיתם פעם כמה פעמים ביג שון מדבר על סקס באלבום שלו? או כמה פעמים הוא מזכיר את קנייה ווסט במהלך האלבום?

תהיתם. אני יודע שתהיתם.

אז הנה לכם מידע נומ..נומרי? נומרלי? איך אומרים את זה כוסו%#. קיצר, כנסו ותבינו. ואתם מוזמנים להוריד או לקנות חלילה את האלבום כמובן ואם בא לכם טעימה ממנו, אז הנה קליפ שיצא לאחד השירים.
מומלץ במיוחד לחולים אפילפטיים.

חדשות בקטנה

  • דאבל M ג'יזס איזה חרא מוזיקה – Meek Mill הוציא קליפ חדש, במקביל ריק רוס משחרר טעימה ראשונה ובבעעע לאלבום תאקט אולסטארז מס' 3 שלו. בטראק הרע הזה מתארחים גם Trina, Yo Gotti וGunplay. מבטיח לא לכעוס אם לא תקשיבו. אה..רגע רגע, גם זה..נו, מה קוראים אותו, זה שנשמע כמו שילוב של אשר וניו..אה,  Omarion גם חתום אצל ריקי, אז הוא גם הוציא סינגל. מארח שם את Fabolous וPusha T.
  • Just Blaze, זוכרים? מפיק נהדר ומשובח וכאלה. Baauer מכירים? לא? 5 מילים לי אליכם: And Do the Harlem Shake. מכירים? יופי. החליטו לשתף פעולה. למה? אני לא יודע, באמת. כאילו, אולי עברו שם בארה"ב לחומרים חדשים, לא..לא יודע. איפה הייתי? אה. קיצר, יצרו איזה ביט שמזכיר את הארלם שיט הזה והוסיפו לו עוד כמה אלמנטים שכנראה גרמו למייג'ור לייזר להתקשר לעו"ד היהודי שלהם ולהתעניין ב"האם ניתן לתבוע זכויות יוצרים על סאונדים שזרקנו לפח אבל בכל מקרה מישהו אחר השתמש בהם". בכל אופן, בלייז ובאאאואאעערר הזה הוסיפו חטא על פשע וביקשו מג'ייזי שיגיד משהו למיקרופון רגע. ואז לקחו את המשפט וחצי הזה ושיכפלו אותו הרבה יותר מדי פעמים והוציאו קליפ מרשים ולא קשור בכלל לשיר כקינוח. וואו. זה כל כך לא חדשות בקטנה. מתנצל.
  • Goodie Mob הוציא קליפ רשמי לסינגל שלהם מהאלבום ש(הודלף אתמול)עומד לצאת ב27 באוגוסט. אני אוהב אותם. וג'אנל מונאו גם מתארחת שם. וגם אותה אני אוהב אז מדובר פה בריכוז דיי גדול של דברים חיוביים. צ'ק איט.
  • ואפרופו היא, היא גם בדרך לאלבום חדש ושני במספר, אז היא מרשה לעצמה לשחרר סינגל נוסף מתוכו, והפעם בניגוד לקטעים המוזרים שלה עם אריקה באדו, יש רק מוזיקה והיא עם מיגל שהוא גם תותח, גם זיין וגם קרוי על שם המנקה של פי דידי.
  • DJ Khaled תכף מוציא עוד אלבום שבו הוא צורח את השם שלו בתחילת כל שיר אז הנה לכם סרטון מאחורי הקלעים של הצילומים לקליפ לסינגל השני שמארח את Future, ניקי מינאז' וריק רוס, מתוך האלבום עם השם מעורר ההשראה וההזדהות Suffering From Success. עכשיו בוא נראה אותך גבר אומר את זה לאחיך הפלסטיניים.
  • אמינם התקאמבק עם סינגל שקשור למשחק המחשב Call of duty. מי לייקי. את הסינגל, לא את המשחק. לא לאלימות וזה.
  • אתם יודעים את מי עוד אני אוהב? את M.I.A. למה אני אוהב אותה? היא חטפה ג'ננה על חברת התקליטים שלה שכל הזמן דוחה את האלבום שלה (זוכרים מתי יצא הסינגל הרשמי מתוך האלבום הזה Bad Girls? בדיוק) והודיעה להם שאימא שלהם פרוצה ושהיא הולכת להדליף את האלבום לבד. אז הם הרגיעו לה את הקארי שעלה למוח ואמרו לה משהו בסגנון "טוב טוב, בסדר..נובמבר זורם? אחלה. תחתמי פה פה ופה" והנה עוד סינגל מהאלבום. איזה יופי שכולם יצאו מורווחים מהעניין חוץ ממנה?
  • Wiz Khalifa גם הוציא סינגל. אני לא יודע לאן הסינגל הזה שייך. לאלבום העתידי שלו או לאיזה מיקסטייפ. אני מניח שגם הוא לא.
  • דה וויקאנד עומד להוציא אלבום בכורה. אז מה אם הוא מגיע אחרי טרילוגיית מיקסטייפים שיצאו כאלבומים רשמיים לכל דבר, למה אתם באים פה בקטנות? אה? הנה מה שצריך לדעת על העניין – רשימת שירים, וסנונית (חיחי) ראשונה בצורת שת"פ עם דרייק.
  • אפרופו דרייקוש, דחה את יציאת האלבום בשבוע היהודון. פחח, כי זה מה שיעצור אותו מלדלוף, נגיד, מחרתיים..או משהו כזה. יוצא בשבוע האחרון של ספטמבר עכשיו. תתאפקו.

עד כאן החדשות לפוסט זה. וכעת, עוד הורדות:

מיקסטייפים 

  • במסגרת מאמציי העילאים והלא מתנשאים לקדם לאוזנייכם כל ראפרית שהיא לא ניקי מינאז, הכירו את Rapsody. כלומר, אני מקווה שאתם כבר מכירים אותה. אם לא, בושו. הנה מיקסטייפ ראשון (בקטע המיינסטרימי) שלה.
  • Dizzy Wright, הדבר הכי טוב שיצא מלאס ווגאס פרט ל25 דולר שהרווחתי שם באיזה קזינו הוציא מיקסטייפ דיי פצצה, האזינו.
  • ועוד בחור צעיר בשם Trinidad James הפציץ. בכלל, זה אחלה ניק זה, נשמע כמו מקום שהייתי רוצה שיגישו לי בו קאווה וזין.
  • וגם Young Jeezy וכמה חברים עשו דבר דומה רק פחות טוב
  • וגם Vado. מי? לא יודע. אבל יש שם כמה שמות גדולים שמתארחים אז הוא בטח שווה שמיעה

הקליפ השבועי

הרשו לי להיות איש של בשורה בסופ"ש המתקרב ובא הזה. אני סוף סוף יודע מי באמת באמת חתום בRichGang של בירדמן. קוראים לו Detail ולא רק שהוא שחור, הוא גם יודע לנגן על פסנתר. ושימו לב, לעשות ראפ במקביל. כמובן שאין קליפ בלי Future בשנת 2013 ולכן גם הוא פה. למתקדמים ממש – אפשר יהיה לשמוע לקראת סוף הקליפ בכמה ניקי מינאז' מעריכה את עלות הפות שלה. ועכשיו רק תסבירו לי למה להוציא קליפ לאינטרו של טראק אחר, כי זה מה שזה ואני אוכל לישון בשקט.

סתם, אני אוכל לישון בשקט מיד אחרי שאסיים לתייג פה למטה את כל עולם ההיפ הופ.

כמו כן, הצלחתי להעביר פוסט שלם שעוסק במה שקרה השבוע מבלי לציין את מר "2 שרשראות".

ווהו. שבוע טוב! כל טוב! חיים נפלאים!!

אה שיט.

 

0

ביקורת אלבום: קאשי – הקונפליקט

דו פנים

כמעט עשור המתין קאשי בין אלבום הבכורה שלו ועד האלבום "הקונפליקט", זמן שניכר בו וממוסס מעט מן האיכות של היוצר

קאשי

"כוסאמא של המזל"טים האלה. אי אפשר להשתין בשקט"

אז איזה סרט רואים היום? ללכת על הצעת העבודה החדשה או לדבוק בישנה? קפה או תה? אני אישית מעדיף בכלל שוקו, אבל ההתלבטויות האלו, קונפליקטים קטנים כגדולים שצצים בכל שניה בחיינו, לעד יעכבו אותנו. כמה שאנחנו דוחים את ההחלטה, כך גם החיים מתקדמים יותר לאט. מוזקאים מכירים את זה הייטב, שכן באלבום יש המון החלטות לבצע ולעיתים פרפקציוניזם מוגזם עלול לגרור אלבום לאורך שנים רבות, והדוגמאות לכך רבות מספור.

זה מה שקרה עם האלבום אלבומו השני של קאשי, "הקונפליקט", שהתעכב במשך שנים רבות, עבר תחת ידי שני מפיקים שונים, נדחה שוב ושוב ויצא לבסוף רק כעשור אחרי אלבום הבכורה של היוצר המוכשר. כשמו הוא, אסופה של התלבטויות והחלטות, האלבום חושף את עולמו הפנימי ומגוון הקולות הרב שמושכים את קאשי לכיוונים שונים. שירים רבים באלבום הקצר (עשרה שירים, קצת פחות מארבעים דקות) עברו שינויים רבים לאורך השנים ולבסוף התגבשו לאלבום, ובכן, סתור.

זה אלבום טוב מאוד. הוא אחיד מאוד ברמתו ובגוון המוזיקלי הייחודי. קאשי מצליח להעביר את מגוון ההשפעות הרב שלו, ראפ, רוק, ראגיי בין היתר, ונשאר מגובש למדי, בטח עבור אלבום שעבר כל כך הרבה תמורות. גם אחרי שההתלהבות הראשונית מקאשי דעכה והצפיות ירדו, קאשי מצליח להפתיע עם מוזיקה טובה והאזנה קלילה למדי באלבום שמערבב סגנונות בצורה מאוד ישראלית לחיוב. שירי אהבה מחוייכים יחד עם פתח כן לתוך ראשו עטור הראסטות הם שילוב מנצח עבור יוצר בקליבר של הנ"ל. זה לא דבר נפוץ כלל וכלל בתוך תעשיית המוזיקה האכזרית והמתרככת שבארץ.

זה גם אלבום רע. המון קיטש, קלישאות ומחלות ילדות על אף שכבר מדובר באמן ותיק. הזמן לא הטיב עם הרוח המקורית של השירים והעיבודים הרבים שעברו הוציאו מעט את העוקץ. שיר הראגיי הפשוט והמקסים "עולם שיראה כמוך" הפך ליציר כלאים אתני ועמוס מדי ו"תנו לי לתת" (שבוצע בעבר תחת השם "שירים מפלסטיק") איבד הרבה משיניו ומהאנרגיה שבו לאחר שקאשי בחר לוותר על הבית הראשון שלו, שהתמודד עם ההפסד הצורב של הזמר ב"פסטיבל השירים של ישראל" בצורה נושכת למדי. וזה עוד מבלי לציין את הטקסט המבאס של "מישהו כמוך", שיר המיטות המיותר.

הקונפליקט של קאשי עומד במרכזו של האלבום, גם ברמה התוכנית וגם בפן המוזיקלי. עם כל האכזבה שמושרשת באלבום, הוא כן נידון לכף זכות. גם הקטעים הפחות טובים מבוצעים באופן מחויך ואישיותו החיובית של קאשי ניכרת במוזיקה שלו מנטרלת את האנטי הקטן שנוצר על פגמיו. יחד עם הנחת אלבום ישראלי ובונוס מיוחד על מקוריות מוזיקלית, הוא בהחלט אלבום טוב ועוד יותר אלבום שווה קניה. אם קאשי יתלבט פחות ויוציא את האלבום הבא שלו טיפה יותר מהר, אולי הוא גם ייצר את האלבום שבאמת מצפים ממנו.

cover

0

סו(וא)גה עילית

swag_is_for_boys,_class_is_for_men-451367

ראפרים תמיד אהבו להתרברב, למי יש יותר מכוניות, אקדחים, ביצ'ז. מי מנהל את העיר. ריספקט. הם לא המציאו שום דבר, יורם גאון – באלטר אגו שלו כקזבלן – כבר הציג את השאלה לפני 40 שנה – למי יש יותר כבוד. אנחנו ב-2013, הדיבור היום הוא למי יש יותר סוואג.

אין פירוש עברי למילה הזו, התרגום הנפוץ ביותר מדבר על התנהגות יהירה, אחרים מדברים על פוזה, אני רוצה להציע את המילה 'רהב' – מצד אחד משהו מרהיב ומתרברב בו זמנית. אתה לא יכול 'להתייהר' ובפוזה יש בעיקר פלצנות, אבל רהב – מלבד האסוציאציה לרני רהב, הבנאדם עם הכי פחות 'סוואג' שאני יכול לחשוב עליו – מצליח לתפוס את המונח משני הקצוות.

בסוואג יש את הכל, יש את הS של סטייל, יש את הG של גרוב, יש את האופנה ויש – בעיקר – את הביטחון להיות זה שמוביל את האופנה. בשבועות האחרונים נתקלתי בחנות למוצרי סוואג, שזה מצחיק רק קצת פחות ממה שזה עצוב, כי בנאדם שיש לו את הסוואג לא צריך לקנות כובע שכתוב עליו סוואג באותיות ניאון. הוא לא לובש מכנסי סקיני בצבעים שיגרמו לפרחה מבאר שבע לפסול כי הם צעקניים וצמודים מדי, רק בגלל שזה מה שאותם ראפרים שמשתמשים במילה הזו לובשים בקליפים שלהם. פאט ריילי – אחד שמבין בסוואג, גם בלי לדעת את פירוש המילה – הגיע לליגת הNBA בתור מאמן צעיר והתחיל ללבוש חליפות יקרות, מהר מאד מאמנים נוספים אימצו את האופנה, וכשהוא עבר לכס הפרשן הוא אמר 'אתה יכול לקנות אופנה, אבל הסטייל הוא כולו שלך'. סוואג זה להרגיש נוח בתוך העור של עצמך ולגרום לאחרים לרצות לחקות אותך, לא ההיפך.

אחד שאנשים רוצים לחקות, אפילו שהוא נקרא על שם דג, הוציא עכשיו מיקסטייפ, תחת השם מיקסטייפ בייבי 2. בתור אחד שמתעסק גם בג'ינגלים טונה – איתי זבולון, אבל לא יניר האחמ"ש – החליט שאם המוצר מספיק טוב זה לא משנה איך יקראו לו.

המוצר עצמו, אגב, סה"כ לא רע. יש שם קטעים שלא מחדשים שום דבר, אבל יש שם גם כמה קטעים שלא נשמעים כמו שום דבר ששמעתם – ובעיקר כמו משהו שאף אחד אחר לא יכול לעשות. עזבו אותכם מטקסט, חם עכשיו. לכו, תורידו, תהנו.