ביקורת אלבום: קאשי – הקונפליקט

דו פנים

כמעט עשור המתין קאשי בין אלבום הבכורה שלו ועד האלבום "הקונפליקט", זמן שניכר בו וממוסס מעט מן האיכות של היוצר

קאשי

"כוסאמא של המזל"טים האלה. אי אפשר להשתין בשקט"

אז איזה סרט רואים היום? ללכת על הצעת העבודה החדשה או לדבוק בישנה? קפה או תה? אני אישית מעדיף בכלל שוקו, אבל ההתלבטויות האלו, קונפליקטים קטנים כגדולים שצצים בכל שניה בחיינו, לעד יעכבו אותנו. כמה שאנחנו דוחים את ההחלטה, כך גם החיים מתקדמים יותר לאט. מוזקאים מכירים את זה הייטב, שכן באלבום יש המון החלטות לבצע ולעיתים פרפקציוניזם מוגזם עלול לגרור אלבום לאורך שנים רבות, והדוגמאות לכך רבות מספור.

זה מה שקרה עם האלבום אלבומו השני של קאשי, "הקונפליקט", שהתעכב במשך שנים רבות, עבר תחת ידי שני מפיקים שונים, נדחה שוב ושוב ויצא לבסוף רק כעשור אחרי אלבום הבכורה של היוצר המוכשר. כשמו הוא, אסופה של התלבטויות והחלטות, האלבום חושף את עולמו הפנימי ומגוון הקולות הרב שמושכים את קאשי לכיוונים שונים. שירים רבים באלבום הקצר (עשרה שירים, קצת פחות מארבעים דקות) עברו שינויים רבים לאורך השנים ולבסוף התגבשו לאלבום, ובכן, סתור.

זה אלבום טוב מאוד. הוא אחיד מאוד ברמתו ובגוון המוזיקלי הייחודי. קאשי מצליח להעביר את מגוון ההשפעות הרב שלו, ראפ, רוק, ראגיי בין היתר, ונשאר מגובש למדי, בטח עבור אלבום שעבר כל כך הרבה תמורות. גם אחרי שההתלהבות הראשונית מקאשי דעכה והצפיות ירדו, קאשי מצליח להפתיע עם מוזיקה טובה והאזנה קלילה למדי באלבום שמערבב סגנונות בצורה מאוד ישראלית לחיוב. שירי אהבה מחוייכים יחד עם פתח כן לתוך ראשו עטור הראסטות הם שילוב מנצח עבור יוצר בקליבר של הנ"ל. זה לא דבר נפוץ כלל וכלל בתוך תעשיית המוזיקה האכזרית והמתרככת שבארץ.

זה גם אלבום רע. המון קיטש, קלישאות ומחלות ילדות על אף שכבר מדובר באמן ותיק. הזמן לא הטיב עם הרוח המקורית של השירים והעיבודים הרבים שעברו הוציאו מעט את העוקץ. שיר הראגיי הפשוט והמקסים "עולם שיראה כמוך" הפך ליציר כלאים אתני ועמוס מדי ו"תנו לי לתת" (שבוצע בעבר תחת השם "שירים מפלסטיק") איבד הרבה משיניו ומהאנרגיה שבו לאחר שקאשי בחר לוותר על הבית הראשון שלו, שהתמודד עם ההפסד הצורב של הזמר ב"פסטיבל השירים של ישראל" בצורה נושכת למדי. וזה עוד מבלי לציין את הטקסט המבאס של "מישהו כמוך", שיר המיטות המיותר.

הקונפליקט של קאשי עומד במרכזו של האלבום, גם ברמה התוכנית וגם בפן המוזיקלי. עם כל האכזבה שמושרשת באלבום, הוא כן נידון לכף זכות. גם הקטעים הפחות טובים מבוצעים באופן מחויך ואישיותו החיובית של קאשי ניכרת במוזיקה שלו מנטרלת את האנטי הקטן שנוצר על פגמיו. יחד עם הנחת אלבום ישראלי ובונוס מיוחד על מקוריות מוזיקלית, הוא בהחלט אלבום טוב ועוד יותר אלבום שווה קניה. אם קאשי יתלבט פחות ויוציא את האלבום הבא שלו טיפה יותר מהר, אולי הוא גם ייצר את האלבום שבאמת מצפים ממנו.

cover

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s