אחת שתיים שלוש קלאסיקה: חלק ג'.

Tyler, The Creator – Bastard\Goblin\Wolf

Image

הגענו לחלק השלישי והאחרון בטרילוגיית הטרילוגיות. כזכור, התחלנו באייס קיוב והגנסטה ראפ של תחילת שנות ה-90, ומשם המשכנו לקנייה ווסט בעידן הפוסט-הארדקור של אמצע שנות ה-2000. היום נעסוק בטרילוגיה שמתרחשת בעידן שמנסה לשלב בין הראפ המודע לגנגסטה ראפ וההארדקור של שנות ה-90. כאמור, מתרחשת באותה תקופה אולי, אבל קשר אמנותי בין סוגי הראפ כמעט ואין.

Tyler, The Creator, לא עושה ראפ להיפסטרים. הוא גם לא עושה ראפ לילדים בודדים ולא לכאלה שמרגישים דחויים. הוא עושה ראפ לעצמו. אפילו שניתן לתייג אותו בכל אחת מהקבוצות הנ"ל. די בדומה לאמינם בתחילת דרכו, טיילר מהווה סוג של מראה אפלה לתרבות הפופ, הרשת החברתית וההיפ הופ המיינסטרימי.

 לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה-2000 ועד היום, הפסיק הראפר הממוצע מלנסות ליצור דימוי של גבר קשוח, גס וסוס הרבעה. לפתע צצו להם כל מיני חבר'ה ביישנים, מנומסים, לבושים בצורה אלגנטית עם ראפ מאד מתקתק ומלודי. כמובן שלא ראוי להכליל ולכל אחד יש את הסגנון שלו. לופה פיאסקו פוזל מעט (אבל רק מעט) לסגנון של דד פרז; וויז חאליפה יותר זורם לכיוון השאכטות והכיף; ו-B.o.B הלך לכיוון חפירה קלילה בעולם פנימי לא עשיר במיוחד.

 את טיילר לעומת זאת, אפשר להוציא לחלוטין מהרשימה. בכלל, נראה שהראפר – שמפיק את השירים שלו עצמו, מעצב את עטיפות האלבומים וחתום בלייבל של עצמו – פועל בספקטרום ובספירה שונה בתכלית משאר הראפרים. בדומה ל-B.o.B, טיילר חופר עמוק בתוך עולמו הפנימי, אך בעוד B.o.B נקלע לקלישאות ובנאלייה, טיילר מגיע לתאים האפלים ביותר במוחו הקודר ומציג אישיות רגישה ונוגעת לצד פסיכוטית וחולה.

Image

 בשנת 2009, כשהוא בן 18 בלבד, שחרר טיילר בצורה עצמאית את "Bastard", שמוגדר בכלל כמיקסטייפ, אך זהו אלבום לכל דבר. אין כאן ביצועים על ביטים מוכרים כדי להראות את כישורי האמן. אין פה פריוויוז וסקראצ'ים של די.ג'י. קיי-סליי. כבר בשיר הראשון מקדם את פנינו דוקטור טי.סי, שהוא אחת הישויות בעולמו הדמיוני של טיילר. הוא מנסה לדובב את הראפר שלא מצליח להתאפק ופשוט מקיא קטע ראפ מדהים בכנותו באורך 6 דקות הנושא את שם האלבום. וכך, עם לסת שמוטה ועיניים פעורות – מתחיל המאזין את המסע לתוך מוחו הסבוך, הפואטי והמעוות של טיילר.

 כפי שצויין, טיילר כאילו פועל בתוך יקום מקביל. בשיריו אין כמעט התייחסות למצב חברתי-פוליטי ואפילו למצב הראפ עצמו. גם כשטיילר טוען שהוא מגיע להפגנות תמיכה באובמה וקורא בשמו של המועמד מקיין, זו הצהרה המגיעה מתוך מקום פנימי. כאילו להעיד עד כמה אין קשר בינו לבין העולם המקיף אותו.

 עם זאת, טיילר כמובן לא הגיע משום מקום וכראפר ניתן לקלוט השפעות ורפרנסים, גם אם הם לא ממש גלויים על פני השטח. ההתייחסות/מחווה הבולטת ביותר, היא שימוש שעשה טיילר בביט של השיר "One Beer" של הראפר המוערך MF Doom בשיר Odd Toddlers. מעבר לכך, השימוש של טיילר בכל מיני פרסונות כדי להעביר קונספט מסויים, נעשה גם בידי "דום".

 לאחר Bastard, שלא בדיוק הביא את טיילר לקדמת הבמה, החלו לצוץ כל מיני קליפים של חברי הלייבל והסופר גרופ שהקים – OFWGKTA (קיצור של Odd future wolf gang kill them all). בין חברי הלייבל ניתן למצוא את זמר הסול/אר.אן.בי. פראנק אושן והראפר הצעיר ארל סווטשירט, אשר במשך כשנה טענו חברי הסופר גרופ שהוא נחטף וקראו לשחררו. לאחר מכן הם הודו שזו סתם היתה בדיחה, וכל המרצ'נדייז בדמות Free Earl לא ממש רלוונטי.

Image

בתחילת 2011, הסקשן ההיפסטרי ברשתות החברתיות רעש וגעש. ציוצים לגבי קליפ היפ-הופ מבעית בשחור-לבן צצו מכל עבר. קליפ שאף אחד לא ראה, אבל כבר יש לו מיליון צפיות. קליפ שמראה ילד אפריקאי אוכל ג'וק, מתחרפן ולבסוף תולה את עצמו. קליפ שקנייה ווסט הכתיר אותו כקליפ השנה. הם דיברו על "Yonkers".

 ההמולה סביב הקליפ היתה חסרת תקדים. ה-Shock value כתוצאה מהקליפ הזניק את ראפ השוליים של טיילר היישר לקדמת הבמה. פתאום החלו ראפרים להכיר בו. ג'ימי פאלון הזמין אותו ואת הודג'י ביטס לבצע את "Sandwiches" בתכנית. השיר שמתחיל במילים:

  "Odd future wolf gang. There are them – We are us. Kill them, all."

 השיר הזה בוצע בשידור חי, כשטיילר והודג'י עונדים מסיכות ועל הבמה מסתובבת ילדה מאופרת ומתהלכת כאילו היא אחוזת דיבוק. מוס דף שהיה באולפן השתולל וקרא קריאות "וולף גאנג" ללא הפסקה. טיילר כבש את המיינסטרים.

 

שני השירים – יונקרז וסנדוויצ'ז, היו בעצם שני הסינגלים הראשונים מתוך "Goblin"  שהוא אלבום הבכורה של טיילר, אבל המשך ישיר ל-Bastard. גם באלבום זה מוצגות פרסונות שונות ומשונות בתוך מוחו הקודח של טיילר, בפיקוח דר. טי.סי כמובן. הדמויות שטיילר מציג מגלמות עולם אפל. דברים מזעזעים כמו התעללות בנשים בהריון, חטיפתה של אהובה נכזבת וכליאתה במרתף הם חלק אינטגרלי באלבום הכל-כך קשה לעיכול הזה.

 אבל טיילר לא באמת אלים. בניגוד לאייס קיוב למשל, אצלו הראפ ישיר, וכשהראפ שלו מכיל מיזוגניה, זה מכיוון שקיוב בעצמו כזה – אצל טיילר יש שכבות של סאבטקסט ורפרנסים. התיאורים שלו הם חלקים שנלקחו מהצד האפל של המוח ומצטרפים לשלם אחד גדול – ילד ביישן, בודד ומפוחד, שגדל ללא אבא והבחורות בזות לו. מתחת לכל זה, נמצא עולם פנימי עצום, מעין היכל שלם שמסתתר מאחורי ארון ספרים מסתורי. העולם הזה הוא למעשה הקשר בין המוזיקה המנותקת של טיילר לבין המאזינים.

 ההצלחה עשתה את שלה. ראפרים כמו דה-גיים ו-Pusha T אירחו את טיילר באלבומיהם, אבל למעשה נשאבו לתוך עולמו. טיילר השתלט על השירים לגמרי וגנב את ההצגה. השיר "Trouble on my Mind" מאלבומו של "פושה" הופק בידי הנפטונז, שלדברי טיילר השפיעו עליו עמוקות. נחזור לנושא הנפטונז בהמשך.

 לאחר שנת 2011 מהחלומות, המשיך טיילר לעבוד, ושחרר יחד עם כל "אוד פיוצ'ר" אלבום בשם "The Of Tape Vol. 2". האלבום הצליח במידת מה, כשטיילר כמובן גונב את ההצגה עם וורסים בכמה דרגות מעל השאר. למרות זאת, המעריצים ואנשי הרשתות החברתיות חיכו לדבר האמיתי – אלבום סולו נוסף של טיילר.

 בתחילת 2013, החלה חרושת שמועות לגבי האלבום "Wolf" שעתיד היה לצאת בתחילת האביב של אותה שנה. אחת השמועות היתה שבאלבום צפוי שיתוף פעולה בין טיילר לפארל וויליאמס, חבר הנפטונז. כולם חיכו לתגובות רשמיות שיאשרו את העניין. טיילר בחר דווקא בדרך שהביאה אותו להיכן שהוא נמצא – הטוויטר. במסע טרולינג מטורף, של ציוץ לכל כמה דקות, ביטא טיילר את התרגשותו מכך שהוא הולך לשתף פעולה עם אחד מאליליו – פארל כמובן. שיתוף הפעולה הזה הביא לשיר אהבה מרגש עד כאב, כשקולו העמוק והמפחיד של טיילר נשבר לצלילי קולות הרקע של פארל. בקליפ, מוצגת סצנת ריב קשה בין בובות שעווה – אחת בדמותו של טיילר ואחת בדמותה של נערה אקראית. בסוף, בובת הטיילר שורפת את עצמה, בעוד בובת הנערה נועלת עצמה באמבטיה. הוא עשה זאת שוב.

 לאלבום הזה טיילר כבר היה צריך לגשת בצורה שונה מאשר באסטרד וגובלין. הוא כמובן לא יכול היה לזנוח את גישת האנדרדוג – כי כאן המהות שלו – אבל ההכרה בהצלחה גם כן הסתננה פנימה, אך גם לא בדרכים המקובלות אצל שאר הראפרים. עניין הפרסונות החולניות ממשך גם באלבום הזה – הפעם בתוך משולש רומנטי במחנה קיץ לנערים, כשד"ר טי.סי. שוב נוכח. עם כל זה, טיילר דואג להיות טיילר החשוף של באסטרד, עם שיר בו הוא פונה לאביו שנטש אותו ומזכיר את סבתו שגידלה אותו ונפטרה בזמן שעבד על האלבום.

 בתחילת הפוסט עלתה ההשוואה לאמינם. הפרסונות המופרעות של טיילר מזכירות מאד את זו של סלים שיידי מאלבומיו הראשונים של אמ. טיילר כמובן מודע לכך ואף זורק רפרנסים. באלבום הזה, נמצא השיר "Colasus" בו טיילר מתאר מפגש עם מעריצים טרמפיסטים ואז עם מעריץ רגשן וחולני. האסוציאציה ל-Stan עולה מיד.

 בניגוד לקנייה ווסט ואייס קיוב, טיילר בתחילת דרכו ובעוד הטרילוגיות שלהם כבר הסתיימו ועומדות לפנינו שנוכל לנתח אותן ברטרוספקטיבה – זו של טיילר יכולה להמשיך לסדרה של ארבעה חלקים ואף יותר. בשונה מאמינם, לטיילר אין את כל MTV לרגליו, אך הוא בהחלט מהווה קולו של סקטור נרחב בדור הזה. בעוד אמינם בסופו של דבר התעצב גם בעזרת דר. דרה וגם אל מול תרבות הפופ אותה קטל – טיילר נראה מנותק ולא עושה דין וחשבון לאף אחד. אם הוא תוקף את ברונו מארס ו-B.o.B ומקבל דיס מהאחרון ומהופסין – זה לא מעניין אותו. זה חלק מהמשחק. מאותה סיבה באלבום האחרון ניתן למצוא בין שירי ההארדקור, גם שיר ניאו-סול מקסים בשיתוף אריקה באדו. הדין וחשבון שלו לא שמור למבקרים ולא למעריצים אלא לעצמו. וזה בעצם חלומו של כל אמן, לא?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s