וידאו
3

לא סוחף

5352_512248088867289_1487784995_n

רגע של רחמים עצמיים, מי שאין לו כוח לזה שידלג לפסקה הבאה: תראו, לסקר את ההיפ-הופ הישראלי זו עבודה לא פשוטה. מצד אחד יש היכרות אישית עם רבים מהנוגעים בדבר, אתה רואה – מקרבה כזו או אחרת – כמו קשה הם עובדים וכמה הם רוצים. אוטומטית זה מעלה אצלך את רמת האמפתיה. הרצון לפרגן – כמו שהציג את זה מתן כשכתב על קאשי – הוא גדול. אבל אם תמיד מפרגנים לכולם – או יותר גרוע, אם מפרגנים תמיד לאותם האנשים וקוטלים תמיד את אותם האנשים – מה שווה מה שאתה כותב? ומצד שלישי לקטול מישהו (או משהו) רק כדי לא לצאת משוחד זה טיפשי, אבל ממש. כאמור, לא פשוט, ועכשיו לעניין

בארבע השנים האחרונות ערכתי כל שנה סיכום מקיף (שהלך והתרחב) להיפ-הופ הישראלי על ידי האמנים עצמם. השנה לא. אולי זה בגלל מחויבויות שונות ומשונות, אבל זה בעיקר הדרייב שירד. אני מתחבט בשאלה האם זה רק אני או שמדובר על משהו גורף יותר ולא הצלחתי להגיע לתשובה חד משמעית. הנטיה שלי להגיד שזה גורף, אבל היי, קחו את הפוסט הזה בערבון מוגבל, או – עדיף, בגלל שמדובר כאן על תשוקה של אנשים – שכנעו אותי שאני טועה.

לפני כמה שבועות כתבתי כאן שההיפ-הופ הישראלי מעולם לא היה טוב יותר, וזה נכון, הראפרים היום לא רואים ממטר את אלו שהיו גדולים פעם, גם ברמת הטקסטים, גם בסקילז, גם בנגישות לקהל. אבל נוצרה בעיה אחרת – יש תחושה שהם כבר לא סוחפים אף אחד, וזה הסיפור הגדול של השנה, לפחות לדעתי.

שלושה אלבומים מצוינים של שלושה אמנים מעולים היו אלבומי המפתח של השנה (ויסלחו לי אמנים רבים וטובים אחרים שנשארו מחוץ לסיכום הזה) – האלבום השני של נצ'י נצ', יחד עם אלבומי הבכורה של פלד ושל סול ג'יי היו אמורים לזעזע את אמות הסיפים של מה שהשנה הצדיק את השם 'סצינה'. כל האלבומים האלה התקבלו בכבוד ראוי, שלא תבינו אותי לא נכון (אולי למעט סול ג'יי שהתיוג שלו כ'רגאיי' הוריד אותו קצת מהפוקוס) אבל הם לא עוררו את הגלים שציפיתי שהם יעוררו. הם לא הצליחו לסחוף את האנשים איתם ולנסות להוציא את המוזיקה הזו מהשוליים בחזרה אל המרכז, אל הקהל הרחב. עושה רושם שנהיה לנו נוח – ולטעמי נוח מדי – להיות בשוליים.

יש הרבה סיבות ותירוצים למצב התקוע הזה שאנחנו נמצאים בו – הפילוג בין אמני המועדונים לאמני ה'אנדרגראונד' מעולם לא היה מוחשי יותר ומגוחך יותר, הקהל התאהב ברעיון האינטרנט והשיווק הישיר והקונספט שלפיו צפיות ביו-טיוב שוות הצלחה, אותו קהל – שפעם היה מנסה לדחוף את המוזיקה הזו הלאה לאוזניים נוספות – כבר לא עושה את המאמץ הזה וגם האומנים מרגישים פחות פעילים וכך נשארים באותה תקרת זכוכית של האלטרנטיב-תל אביב ומגיעים לאותו קהל מבלי להגיע לקהלים נוספים. אבל לטעמי הבעיה האמיתית טמונה באימג' של הראפרים האלה, שממתגים את עצמם בשוליים. זה מקרב אותם לקהל שלהם ומוציא דברים נהדרים מצד אחד, אבל מצד שני פוגע בקידום של יתר האמנים, שהרי אם בפלד נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הדאבל קאסט?

באופן אבסורדי לחלוטין התקווה לשנה הקרובה תלויה דווקא במי שנחשב למי שבמו ידיו כרת את הענף שעליו ישבה הסצינה – כן, שוב ההוא עם הקול הדרמטי והמגן דוד. סאבלימינל הצליח בחודשים האחרונים של השנה העברית להתארח על הבמה אצל פלד ולהחתים בתאקט את סקיי, להתפייס עם הצל ולהרים פסטיבל היפ-הופ באילת. אחרי שפזל לכל מיני כיוונים לא-לו בשילובים משונים עם אתניקס ו\או דנה אינטרנשיונל הוא מקפיד לציין בראיונות (ועל במות) שהוא חוזר להיפ-הופ המקורי. נכון שבפעם האחרונה שהוא הצהיר את זה קיבלנו שיר כמו 'טורו', אבל בעולם שבו 'לוקו ויין' מגיע למאות אלפי צפיות, גם 'טורו' נשמע מינימום קיי.אר.אס, הכל יחסי, אתם יודעים.

סאבלימינל תמיד ידע לשקף את זה שהסצינה הזו – ובעצם הארץ הזו – קטנה עליו, אבל באותה נשימה לדאוג להתהדר בזה שהוא זה שסוחב את הסצינה על הגב. נכון, זה היה מעצבן, אבל זה גם היה נכון. בפעם האחרונה שסאב שבר את תקרת הזכוכית הזו גם קמו לו גם חיקויים ומהצד השני של המתרס קמו אנשים שסימנו אותו כמטרה וניסו להתעלות עליו – הטרופרז למשל. כולי תקווה שפלד ונצ'י יפתחו בשנה הקרובה את האימג' ואת הביטחון הזה, כיוון שהראפרים היום – אם לחזור לנקודת המוצא – באמת עדיפים על אלו שהיו בעבר.

ואי אפשר לסיים בלי שאוט-אאוט למי שבאמת עשה את זה בגדול השנה – ארז EZ שרון, שהוא בינתיים היחיד שעשה את הקרוסאובר הזה מכוכב יו-טיוב לכוכב תרבות. האלבום שהוא הוציא השנה מעולה בתחומו ובעיקר נותן תקווה לאמנים צעירים שרוצים לראות איך הם בונים את עצמם בלי הרדיו או כוכב נולד. 'תעשו לי מקום' היא הבחירה שלי לאלבום השנה ואיזי הוא אמן השנה שלי בהיפ-הופ הישראלי.

שיר השנה שלי – ואיך, כוסעמק עוד לא יצא לו קליפ – הוא 'הוא זכאי' מהאלבום של פלד. במקום השני יש את 'בור ועם הארץ' של נצ'י, שהוא גם קליפ השנה שלי (וכבוד גדול שמגיע לכל מי שמשקיע בקליפים)

אין לי ממש את מי לבחור לפריצת השנה, אבל אני רוצה לפרגן כאן ליו-קרו – קולקטיב היפ-הופ שרוצים להזיז לכם גם את הגוף וגם משהו בראש ולכנען מיוזיק גרופ – שקצת נעלמו לאחרונה – אבל עשו אחלה דברים עם הסייפרים ומעגלי הפריסטייל.

את פינת ה'יאללה כבר תוציאו אלבום' מאיישים – שנה שניה ברציפות! – אקסום.

שתהיה שנה טובה יותר.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “לא סוחף

  1. אני לא מרבה להגיב על ביקורות מפני שהן סוג של דעה אישית ועל טעם ועל ריח אין מה להתווכח אבל הפעם אני חורג ממנהגי כי אני חושב שקצת פספסת את מה שהלך השנה בסצינה. השנה היו לך הופעות בבארבי ובסבליים שהצליחו להביא כמות בלתי מבוטלת של אנשים ובהופעה של פלד אפילו לעלות מעל כל ציפייה של מישהו. באותה נשימה אני מחזיר אותך לימים הראשונים של הסצינה הימים בהם סאבלימינל בויאקה כלא שש ועוד כמה הופיעו מול 20 אנשים 30 במקרה הטוב במרתפים של הבימה אז, שניה לפני הפריצה הגדולה של סאבלימינל והצל. הסיבה שאני מבקש ממך להיזכר בימים האלו היא כי אחרי הדעיכה האדירה של ההיפ הופ בארץ הסצינה חזרה להיות מצומצמת ועוד הצליחה להתפלג בדרך לכמה זרמים מה שהשאיר מעט מאוד קהל בהופעות. השנה, ראית חזרה של קהל ראית שילוב כוחות כשסאבלימינל 69 ואלון דה לוקו מופיעים באותו אירוע יחד עם נצ'י פלד ואורטגה ראית הופעות מלאות באנשים בגלל החבר'ה שציינת שלא סוחפים והכי חשוב ראית המון אלבומים/סינגלים/אי פי'ז יוצאים לאור מה שמראה על עשייה מרובה ולי מזכיר מעט את הימים ההם שלפני הפריצה הגדולה של המוזיקה שאנחנו כל כך אוהבים לתודעה הישראלית. נקודה (די ארוכה) למחשבה.

  2. (יש לי הרגשה שאני מגיב פה יותר מידיי בזמן האחרון,נו מילא נמשיך עם זה ככה)
    לא ממש מסכים עם הסיכום, אתה התייחסת בעיקר להיפ הופ האנדרדוגי ולא המסחרי, שהוא דווקא פורח במיוחד. המון אמנים כגון: איזי, פרנקלין, האולטרס, 69 ונספחיו שטובעים בים של צפיות והופעות ובניגוד למה שרוב הסצנה חושבת,לדעתי הם דווקא מייצרים אחלה של מוזיקה (ברוב במקרים, יש פה ושם שירים גרועים אבל זה קורה לכול אמן).לדעתי ביום שכול עושי ההיפ הופ יתאחדו ביחד, ולא רק פעם בשנה באירוע של מאד-מן, אז תבוא הפריצה לציון. אבל אני מסכים שהסצינה היום שופעת סטייל ויותר מוצלחת מהסצינה של פעם ובאמת שחבל שהאלבומים של פלד, נצ'י וסול ג'יי לא הצליחו. אבל נקודה בסיכום שכן הפריעה לי, הייתה העובדה שלא התייחסת בכלל למיקסטייפים המעולים של: כוהן@מושן,טונהמאן ובוקה. ואפילו עוד יותר חבל שלא התייחסת לאלבומים הלא רעים בכלל של האולטרס וtob
    נקווה לשנה מלאה בוויבז ועוד אלבומים מעולים 🙂

  3. פינגבק: כחול-לבן-שחור. עדכוני השבוע במוזיקה השחורה בארץ: 9_8 | MadManFMblog

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s