סוגרים

כשמדברים על התחלה חדשה, לרוב מגיע סיכום סכמטי של מה שהיה לנו עד עכשיו, ואז מבט אופטימי בצורה מופרזת אל העתיד. "בשנה הזו אוציא את הקלאסיקה שלי", "אמצא אהבה", "בוא תבוא הפריצה שלי", "אשמע את הדיסק ההוא של ליל ווין".

 ההתעסקות האובססיבית הזאת בלהתחיל מחדש קצת מוזרה. כמו טינייג'רית שמתאהבת בתחושת הפרפרים בבטן יותר מאשר בבן זוג איתו היא יוצאת. כמו שחקן כדורגל שמתאהב בעצם היציאה לאירופה, אפילו אם מדובר בליגה השנייה באנדורה.  מה שוות ההתחלות אם אין איזו רגל מסיימת? סגירת מעגל? תהליך אמור להיות התחלה – ואז גם אמצע וסוף. לא ככה?

Image

בארוחת החג של ראש השנה, נהוג לאכול חמישה סוגי מאכלים ולתת לכל אחד סימן ומשמעות סימבולית משל עצמו. בסופו של דבר, יוצא שכל הבקשות דומות: שהגויים הערלים ימותו או לפחות יעזבו אותנו בשקט. גם ככה נתקענו פה עם מאכלים שמערבים כרישה, סלק, דלועים וסלרי.

 אז כן, זהו פוסט לקראת שנת תשע"ד הבאה אלינו מתישהו בספטמבר.  בניגוד למקובל, הוא לא יעסוק בהתחלות חדשות – אלא בסיומת.

סגור לי את השיר:

 שיתופי פעולה בין כמה אמנים על טראק אחד תמיד הציתו את הדמיון ומהווים את אחד הרבדים המהנים ששמורים בעיקר להיפ-הופ. הרצון של כל MC לתת את המיטב שבו ולהשמע הכי טוב על הטראק הניב שירים בלתי נשכחים, וקטעים נהדרים כאלה לא חסרים גם בעברית.

Image

 אולי הדוגמא המתבקשת היא הוורס האלמותי של נימי מהשיר "ת.ז." של בויאקה, אבל נלך דווקא למיקסטייפ של ההרכב תכל'ס "יאללה VOL. 1" שיצא ב-2009 (סליחה – תשס"ט). המיקסטייפ הכיל הופעות אורח של לא מעט ראפרים מכל רחבי הסצנה (פליטי הטרופרז לצד הקרו של סאדייל וגם חסיד). בשיר "אחד אל הסחבקים" יש אחלה וורסים של חברי תכל'ס, אך את ההצגה גונב לוקץ' עם קטע סטוריטלינג קצר ומופלא שלא היה מבייש את ODB בשיא חולניותו.

 

סגור לי את האלבום:

אם נהיה כנים, האלבום "בום קרנבל!" של שבק ס' די אכזב. בטח נוכח הציפיות המאד גבוהות. אבל זה לא רק הציפיות. גם הגיל עושה את שלו ולמרות הקלאסיקות שחברי ההרכב השאירו מאחוריהם, קשה לשרוף את הרחובות כשאתה יודע שבאחת בצהריים צריך לאסוף את הילדה מהגן.

Image

 עם זאת, למעריצים לא ממש היה איכפת. הידיעה שאחד מהרכבי ההופעות הטובים שהיו בישראל חזר לבמות – זה כל מה שהם היו צריכים. אז שיהיה איזה ניסיון כושל לחדש את "תתקעו בחצוצרה".

 מעבר לכך, עדיין – שבק זה שבק. גם אם האלבום היה די לא יציב, היו שם גם כמה טראקים טובים. אך הכל מתגמד לעומת השיר האחרון (אם מתעלמים מהסקיט של נימי שבאמת סוגר את האלבום). אולי השיר הכי "היפ-הופ" שביצעו חברי ההרכב מאז ומעולם. עם סקראצ'ים של די. ג'י. אלארם, עם הופעת אורח של פישי הגדול – ועם כל חברי ההרכב שנותנים את הוורסים הטובים ביותר שלהם. זה רק סמלי שלשיר קוראים "ראפר".

 

 סגור לי את השנה:

 האלבום "מחשב לכל ילד" של כהן@מושון, יצא לקראת סוף שנת תשע"א (יהודים – הקלנדר שלכם מביך), וכמה ימים לאחר מכן כבר נערך מופע ההשקה. קשה להאמין שתמצאו מישהו שנכח באותו מופע, ולא יצא בתחושה שזו אחת ההופעות טובות שבוצעו בידי הרכב ישראלי. לא ברור אם זו ההופעה שתוקתקה בצורה מושלמת, הפתיחה המחודשת של הבלוק, אולי עונת המעבר בין הקיץ לסתיו. דבר אחד היה ברור – ההופעה הזו קבעה רף חדש והציבה אותו גבוה מאד.

Image

 מאז אותו ערב נהדר בבלוק, פנו הצמד איש איש לעיסוקיו. כהן נסע לארה"ב על מנת לקדם קריירת סולו כביט מייקר, ומושון המשיך לטפח את קריירת המשחק המצליחה שלו. אמנם המיקסטייפ "חרומיל'ה מכוכב משה" יצא בשנה החולפת, אך הצמד לא היה פעיל ממש בתקופה האחרונה. אם אפשר להצהיב רגע את דפי הבלוג, יש שמועה ששנתיים אחרי הופעת ההשקה ההיא, כהן חוזר לארץ. Just sayin'

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s