0

היום בו המוזיקה הומצאה מחדש

Get-free

אני יודע, הכותרת נשמעת מעט דרמתית, אבל זה מה שהרגשתי אחרי שהאזנתי לראשונה ל- Free the universe, אלבום האולפן השני של שלישיית Major Lazer, אשר מונהגת על ידי מפיק העל דיפלו. וכן, זה אלבום כל כך טוב, שאני כותב עליו ארבע חודשים אחרי שהוא יצא. אם פספסתם אותו, זה הזמן להכנס לעניינים ולהשלים את החסר.

אז מה זה אומר שהמוזיקה הומצאה מחדש באותו היום? זה אומר שברגע ששומעים את האלבום מיד מבינים שעד עכשיו אף פעם לא שמעתם משהו כזה – ושמעכשיו תרצו שכל המוזיקה לה תאזינו תשמור על אותה רמת רעננות, מקוריות ואנרגטיות. בדיוק בגלל זה קשה מאוד להגדיר את הז'אנר המוביל של הפרוייקט: דאנסהול? רגאיי? דאב סטאפ? טראפ? כל אלו מצומצמים מדי. מדובר ביצור כלאיים שצוחק על כל מסגרת שמנסים לשים לו.

פתיחת שערים

האלבום נפתח בשיר You're not good to me, רצועת דאנסהול קלאסית בה מארחים הצוות (בין היתר) את "וויבז קארטל", אשר הקליט את הקטע שלו ישירות מבית הכלא בו הוא מוחזק, בחשד לרצח כפול. כבדים שם בג'מייקה.

בתור מישהו שמאוד אוהב את קארטל, כיף לראות שיחד עם זאת שהחבורה כבר הספיקה למכור ביטים לביונסה, היא עדיין "שומרת את זה אמיתי" והם ממשיכים לעבוד עם האמנים שליוו אותם לכל הדרך. אי אפשר להגיד שהקטע הראשון מהפכני במיוחד, אבל סה"כ מדובר באחלה קטע, גם אם מעט יבש מדי לטעמי בשביל לפתוח אלבום שנוצר בשביל להביא בשורה חדשה.

הרצועה השניה, Jet blue jet, כבר מביאה סיפור שונה לגמרי. כאן החבורה מעלה ישר להילוך החמישי ומביאה המנון מסיבות שמתאפיין בביטים חתוכים דק דק, זמרת ראשית עם הוק ממכר ומלודי, אמני דאנסהול בפיץ' גבוה ולסיום אפילו אמסי שמכין את הקרקע לקראת הברייק האימתני, כמו בימים של "Fat Man Scoop". כן, כאן האזניים כבר מבינות שהן יכולות לשכוח את כל מה שהן שמעו עד כה, בעוד שכל הדיג'ייז מבינים שעד עכשיו לבליינים בעצם לא הייתה סיבה לרקוד. משהו חדש הגיע לעיר וכל מה שהיה עד כה נראה כל כך אפור ומשעמם.

בדיוק באותו הרגע שכבר לא ברור לכם איך אפשר לקחת אתכם לשלב הבא, החבורה כאילו ומורידה במכה אחת להילוך ראשון ומרפה לכם את האוזניים עם הרצועה המתקתקה Get free  אשר בה מתארחת הזמרת הנהדרת Amber. עד כמה מתוק השיר הזה? הוא הגיע לגלגל"צ, זה כמה. עם זאת, ולשמחתי, הם לא הספיקו להמאיס אותו עלי ומבחינתי זה עדיין שיר מהפנט אשר גורם לך לרצות לרכב על חסידה ענקית אל בין העננים.

ואז העננים הקלילים הופכים לסופה ענקית.
הרצועה האהובה עליי באלבום וללא ספק הארדקוריסטית ביותר בו היאJah no partial  אשר מתחילה כשיר רגאיי רגוע, מתפתחת ל(סוג של) קטע ג'נגל מקפיץ – ואז לפתע ללא התראה מוקדמת מתפרצת על המאזין בקטע דאב סטאפ אימתני שמצליח לשמור על מלודיה ואיכות גבוהה כפי שרק הצוות יודע להגיד. תענוג לאוזניים.

החגיגה נמשכת

אחרי שהסערה נגמרת יוצאות קרני השמש הראשונות בדמות שלושה שירים מעולים שעושים לנו שמח מכל כיוון.

הקטע הראשון בשלישיה הוא Wind up המקפיץ יחד עם Elephant Man שמשלב דאנסהול יחד עם דאבסטאפ, נדמה לי לפחות, כי קצת קשה להגדיר. מה שכן קל להגדיר זה שמדובר בפצצת אנרגיה אמיתית שמזכירה קצת את Pon di floor  האלמותי מהאלבום הראשון של המפיקים. הקטע הבא בתור הוא השיר Scare me שנותן שוב במה לצד הנשי, שהפעם לא מתארח בשירה אלא דווקא באמסינג בועט בניחוח ג'מייקני. גם כאן מדובר בשילוב של אלקטרו מעורבב עם ברייקים של דאנסהול מוצהר ובשתי מילים: פצצת אנרגיה. הקטע האחרון בשלישיה הוא השיר Jessica, קטע רגאיי מעט פסיכדלי שמוקדש לג'סיקה אלבה. מתוק, כיפי ורגוע.

השיר הבא בתור הוא אחד מהבולטים באלבום, כשהוא מארח את אחד מאמני הדאנסהול הגדולים ביותר, הלא הוא Busy Signal. השיר העונה לשם Watch out fi dis הוא שיר מסיבות מוצהר שאולי מסמן את כל הקונספט של האלבום- תתכונן למשהו שישנה לגמריי את מוזיקת המועדנים שהכרת עד היום. יצירת מופת שתגרום גם לאחרון הציניקנים לפזז על הרחבה.

אזור הסלבס

ארבעת השירים הבאים בתור ממשיכים את המסע המשוגע במוחות היצירתיים של המפיקים, כאשר כעת הם סוחפים יחד איתם שמות גדולים יותר בתעשיה שהצטרפו גם הם להרפתקה.

Keep Cool הוא קטע רגאיי נעים שמארח את הזמר שאגי שכבר מזמן מוכר בכל רחבי העולם. מלבד השיר היפה וההפקה המעולה, חובבי הקונספירציות ימצאו בו מחווה לשיר All the small things של Blink 182. ההקשר לא מוצהר, אבל בעלי האוזן החדה  אולי יזהו זאת וטוקבקיסטים רבים עוסקים בסוגיה.

בשיר Sweat מצטרפת הזמרת הותיקה Ms. Dynmite גם היא לזירה, לאחר שנראה שנעלמה לגמריי מפני השטח בשנים האחרונות. הקטע, כמו רוב האלבום הוא פשוט מגניב ומקפיץ, גם אם לא בעל ייחודיות יוצאת דופן. בהחלט קטע מגניב, אבל לחבילה הכללית הוא לא מוסיף הרבה.

Reach for the Stars הוא דווקא הקטע שאולי הכי פחות מצא חן בעייני באלבום, למרות, ואולי אפילו בגלל שהוא מארח את Wyclef Jean, יוצא הפוג'יז לשעבר. הקטע די פשוט, מקצב רגאיי עם שירה שמנסה לרגש תוך עיסוק בנושא די קיצ'י ובנאלי. אני לא יודע כיצד נראתה העבודה והדינמיקה בין השניים, אבל מהתוצאה הסופית נראה כי השיר הוא הרבה יותר וויקליף ומעט מדי מייג'ור לייזר, וחבל שכך.

השיר האחרון ברבעיה זו הוא השיר הסופר-מגה- מגניב Bubble Butt שלוקח כמה מהשמות הגדולים ביותר היום ומציב אותם על ביט היפ הופ/ אלקטרוני תוסס ונותן להם לראפראפ על נושא פרובוקטיבי ומלא הומור. קשה לי להגיד מה הכי מגניב בשיר הזה: הוורס המעולה של Tyga, הקליפ המודעה לעצמו והמלא הומור והמיניות המוחצנת, או העובדה שהחבורה אשכרה אירחה את  Bruno Mars בקטע ההזוי הזה, כשכל תפקידו הוא לחזור על הוק בסיסי בפזמון, תפקיד שכל ילד בכיתה א יכול לעשות. השילוב יפיל כל רחבת ריקודים והקליפ ירתיח את עצביה של כל אם שמרנית. תענוג.

עד אחרון הרוקדים

שני הקטעים שסוגרים את האלבום המעולה הזה הם  Mashup the Dance שמפרק את מה שנשאר מהרמקולים והסאבים, בשיתוף פעולה עם הרכב הדאנסהול Ward 21. אחרי הקטע הזה מגיעה הרצועה האחרונה באלבום, שיר רגאיי ססגוני אשר מארח את זמר הדאנסהול Bugle אשר סוגר לא מעט מיקסטייפים עם סגנון ההגשה המעט מלנכולי ומלא הנשמה שלו. אחלה דרך לסגור את האלבום עם קטע שמוריד את דופק הלב וגורם למאזין כבר להמתין לאלבום הבא.

השמש כבר עולה והרחבה נסגרת

מעלה ארבעה חודשים עברו מאז יציאת האלבום ולצערי לא נראה שהוא הפך לשם דבר ולמשהו ששינה את חוקי המשחק המוזיקליים. למרות זאת, אני עדיין עומד מאחורי דברי ובטוח שמדובר כאן בהתחלה של משהו חדש, מהפכה מוזיקלית שבראשה עומד המפיק דיפלו שמנהיג את מייג'ור לייזר. לא מאמינים לי? פשוט תזכרו בלהיט הענק "הארלם שייק", של המפיק baauer, שאם תבדקו טוב, תגלו שהוא חתום בלייבל של דיפלו. חברים, המהפכה כבר כאן וגנרל לייזר מוביל אותה.

0

ככה הכל התחיל, גירסת הקומיקס

Capture

היפ הופ היא תרבות ויראלית שעברה, וממשיכה לעבור בכל העולם, כשהיא התחילה כתרבות מאוד שולית וצדדית והתפתחה לתרבות שחברים בה אנשים מכל רחבי העולם. אחד מהמאפיינים הבולטים של התרבות הוא בכך שקשה מאוד להבין איפה היא באמת התחילה, לקבוע מתי בעצם לראשונה הייתה הנקודה הראשונה שאנשים הבינו שמדובר כאן על משהו חדש, תרבות חדשה לגמרי.

לפני כמה חודשים שיתף מתן שרון לינק לפרוייקט שחיבר בין 2 דברים שאני מאוד אוהב: היפ הופ וקומיקס. אז קראתי קומיקס אחד והתייאשתי, בעיקר מחוסר זמן. לפני כמה שבועות החלטתי שאני לוקח את הנושא כפרוייקט ומתחיל לקרוא את כל החוברות הדיגיטליות. בינתיים, לומד ונהנה מכל רגע.

בפוסט הזה אני פשוט רוצה לספר לכם על הפרוייקט המעולה הזה ולהזמין את כל מי שהתרבות הזו מעניינת אותו, לקרוא קצת מהקומיקס ולהבין מאיפה הכל התחיל, לפחות לפי ראייתו של הכותב והחומרים שהוא אסף.

מצחיק לראות את הדימיון לסצינה שקיימת בישראל, שהראפרים הכי גדולים ביקשו אישור מההורים לצאת להופעות ולחתום על חוזים עם לייבלים, לראות כמה קשה היה להוציא אלבום ובעיקר לראות כמה שלאף אחד לא היה ברור מה בדיוק הולך שם, אבל הייתה הרגשה של משהו גדול שמתבשל באוויר.

אז שתהיה קריאה נעימה – מוזמנים להתחיל בחלק הראשון.

טיון