0

להתעשר או למות בדרך: פיפטי סנט מגיע לארץ ללמד אותנו שיעור בעסקים

 IMG-20131123-WA0002הערב זכיתי להתארח בראיון עם אחת מהדמויות שיותר בלטו בהיפ הופ העולמי בעשור הקודם- פיפטי סנט. פיפטי, אותו ראיין (באופן די מזוויע) מומי לוי, הגיע לארץ לצורך קידום חברת האוזניות SMS אשר הוא משמש כפרזנטור והבעלים שלה. אני אשקר אם אגיד שלא התרגשתי, אבל זה יהיה שקר גדול יותר אם אגיד שפיפטי עדיין משחק תפקיד משמעותי בסצנת ההיפ הופ. למען האמת, הוא נעלם מהמפה לחלוטין. לאן הוא נעלם? זו שאלה רטורית. הוא נעלם לעשיית כספים רצינית ופשוטה יותר.

אז היות ופיפטי מעולם לא עניין אותי מבחינה מוזיקלית, וזה עוד בלי שנדבר על 5 השנים האחרנות לפחות- נדבר על מה שכן מעניין בכל הנושא: האלטרנטיבה הכלכלית שקיימת למוזיקאים.

בשנים האחרונות, פיפטי, יחד עם אמנים רבים אחרים, הבין שבתקופה בה כסף מדיסקים הוא כבר לא יראה- יש צורך למצוא מקור הכנסה אחר. כאן נכנס לתפקיד שיתוף פעולה עם חברה מסחרית גדולה. מוצאים מותג מתאים, מחברים בין ערכי המותג לערכי "דמות" הראפר- והנה מכונת כספים משומנת.

האמת- אני מפרגן. יודעים מה? אני יותר ממפרגן. אני חושב שצריך לאמץ.

בתור מישהו שעוסק בשיווק באופן מקצועי, אני רואה את הצורך של התאמת המותגים לקהל המקומי. לא סתם ענקית המזון מקדונלדס, שאת ישראל היא בטח ובטח לא סופרת, החליטה לאמץ קבב ופלאפל למנות שלה. במדינות שונות בעולם תראו מאכלים מקומיים ש"התפלחו" לתפריט גם כן. ככל שהעולם הופך נגיש יותר, אנשים רוצים שידברו אליהם ברמה הכי אינטימית שאפשר, בשפה ובסגנון שלהם.

אז תארו לכם ששבק"ס יחליטו שבמקום להשקיע תקציב בהופעה הבאה- הם ישקיעו אותה במנהל עסקי שיחבר אותם כפרזנטורים לבירה מכבי. הבירה תזכה בחיבור להרכב המגניב ביותר בסביבה ושב"ק ידאגו הרבה פחות לגבי ההכנסות- מה שיאפשר להם להרים בהמשך הופעה גדולה ושווה יותר. תארו לכם את התפוחים חוברים ליבואן הישראלי של ביטס, את הדג נחש חוברים לגולדסטאר ואת כהן@מושון חוברים לאדידס בישראל. נשמע הזוי, זה נכון, אבל זה יכול לצאת מוצלח עבור שני הצדדים. ברחבי העולם, זה פועל.

אז אני מניח שכרגע מדובר בחלום רחוק, אבל אני באמת חושב שברגע שהמחסום הראשון יפרץ- הדבר יהיה אפשרי. עד שזה יקרה, מוזמנים להציץ בתמונות של פיפטי. איך יש לו זמן לעבוד עם כל החדר כושר הזה??

IMG-20131123-WA0000 IMG-20131123-WA0001 IMG-20131123-WA0003 IMG-20131123-WA0004 IMG-20131123-WA0005 IMG-20131123-WA0006 IMG-20131123-WA0007 IMG-20131123-WA0008554129_10202426515134128_531359188_n 996042_10202426514854121_1004070111_n

מודעות פרסומת
0

ביקורת אלבום: Tech N9ne – Something Else

בא מלמטה

עם הכח הכלכלי שסיפקו לו מעריציו טק ניין ממשיך לבצע את המוזיקה שהוא אוהב בשיא הכח, בחיי השטן, יש לו כח.

Tech-n9ne

"אני רואה אותך שם, קורא בתחתונים"


מאז תחילת השנה הלועזות הלייבל " Strange Music" שיחרר שישה אלבומים. בסטנדרט של לייבל עצמאי מדובר בכמות לא קטנה. בסטנדרט של לייבל עצמאי שמתמחה בהיפ הופ ומחזיק בשם הגאה "מוזיקה מוזרה", בהתחשב במכירות המוצלחות של רובם, מדובר בהצלחה מפתיעה. עם זאת, אין סיבה להיות מופתע מההצלחה של הלייבל שבראשו עומד הראפר המיוחד טק ניין. כבר יותר מעשור טק מבטיח את ההצלחה הזו בדיוק – היכולת להוציא אלבומים כמו שהוא אוהב לאנשים שאוהבים אותו. מפתיע, אבל בהחלט מובן.

האלבום ה13 של טק ניין מבאר מעט את ההצלחה הגדולה של הראפר והלייבל שלו. כל ששת האלבומים מכילים את הטעם החד והייחודי של טק, נבראו בדמותו, ומשווקים לקהל העצום שהפך את טק ניין לראפר העצמאי המצליח בארה"ב עוד בתקופה שבה לא היה למוזיקאים יכולת להצליח בלי גב של חברת תקליטים משמעותית מאחוריהם. טק ניין עשה את זה בדרכו באופן עיקש, חסר מעצורים ומשמעותי. כבר שנים שהוא מבטיח ש"הוא לא יהפוך למיינסטרים, המיינסטרים יהפוך לטק". זה אמנם לא התקיים במלואו, אבל טק בהחלט מצא את קבוצת הקהל הנרחבת שמאפשרת לו להוציא את המוזיקה שלו.

שמו של האלבום, Something Else, מטעה מעט, מכיוון שלא מדובר במשהו אחר ממה שטק הביא ב12 האלבומים האחרים, אבל בהחלט מדובר במשהו אחר מההיפ הופ שנחשף במדיה המרכזית. העצמאות הכלכלית מאפשרת לטק עצמאות אמנותית, כזו שנותנת לו את המרחב לבצע אלבומי קונספט, לארח שמות כמו The Game בשיר נטול כל סיכוי לסינגל ולהעמיס שצף מילים על אלבום בן מעל לשעה שמתעסק בנושאים אפלים באותה הכנות שבו הוא מספק שירי מסיבות עקומים.

ביטים עקומים, משפטים קצוצים ופלאו אלים הם לא דבר נדיר ביצירה של טק, והעובדה שסביב הסגנון האפל שלו התאספו כמות קהל נכבדת של מעריצים הדוקים מאין כמוהם משמחת את היוצר הראשי. הוא מצידו מספק להם את מה שלמדו לאהוב, חוגג את החופש שמתאפשר לו ולא סותר על פניהם של מי שהעלה אותו לדרגת אימפריה קטנה. כל אלבום של טק הוא חגיגה לאוהביו, ו Something Else ממשיך בחגיגה המוזרה באותה האנרגיה שטק הציג עוד מאלבומו הראשון, בתוספת ערך הפקתי, אורחים מרהיבים כקנדריק למאר (בשיר מדהים) , סי-לו גרין וסרג' טנקיאן (סיסטם אוף א דאון). טק אמנם יכול להתרווח אחורה ולהנות מההצלחה, אבל בוחר להמשיך ללחוץ על הגז ולשמח את מי שנתן לו את הרשיון להיות מוזר.

0

חסיד של אמונה בקהל: נתי חסיד מגייס לאלבום הסולו הראשון שלו

Captureאתחיל בגילוי נאות: אני וחסיד חברים טובים כבר לא מעט זמן. וידוי נאות אף יותר הוא שהחברות שלנו התחילה אחרי שמאוד הערכתי אותו כאמן עם המון מוזיקה משובחת, אמן שתמיד רציתי לעבוד איתו. בימים אלו פתח חסיד בקמפיין "האדסטארט" להקלטת אלבום סולו ראשון והחלטתי לתפוס אותו לשיחה ולהבין, איך אנסח את זה… "מה לעזעזל?" למה להוציא אלבום אולפן כשהיום אמנים נולדים בכוכב נולד או ביו טיוב? לחסיד, מסתבר, יש קו מחשבה די ברור שמנחה אותו.

חסיד, נפתח בכמה מילים עליך

היי, אני נתי חסיד, עושה ראפ כבר עשר שנים, הוצאתי לפני כשנתיים את המיקסטייפ "מלך הפ'אנק", אנשים אהבו. עכשיו אני עובד על אלבום שהרבה יותר אנשים יאהבו ולכן פתחתי קמפיין מימון באתר "הדסטארט". הרעיון של מימון קהל קסם לי נורא ולפני שהקהל הרחב יגלה מי זה נתי חסיד, אני מבקש דחיפה קטנה מקהל הגרעין, זה שמאמין בי ובמה שאני מביא למוזיקה בארץ. הרעיון במיזם הוא שכאן, הקהל משקיע כסף ומקבל את המוצר שאני מתחייב לספק כשיהיה מוכן, בין אם זה האלבום, כניסה להופעות, או מסיבה פרטית אצלם בבית/שכונה/בית זהב.

היום אפשר ליצור איכות מוזיקלית טובה גם באולפן בייתי, כשגם ככה הכל צריך להיות בסופו של דבר באיכות mp3 בשביל שמישהו יאזין. למה להקליט אלבום באולפן? על מה בעצם הולך כל הכסף הזה ולמה הוחלט דווקא הסכום הזה?

הנגישות למוזיקה כיום מדהימה אותי, קשה להישאר עם האצבע על הדופק כשכל ילד יכול לקנות לעצמו ציוד בכמה שקלים ולפתוח אולפן פרטי. אבל מוזיקה בסופו של יום היא תוצר של כימיה בין אנשים (גם אם מדובר באומן סולו) והאנשים שבחרתי לעבוד איתם על הפרוייקט הם לא רק חברים, אלא גם מוזיקאים ומוכשרים שיש לי איתם כימיה מוזיקלית נדירה.

כל האנשים האלה שהבאתי הם מקצוענים שמתפרנסים ממוזיקה, אם אני מתכוון להוציא אלבום שאני מתכוון למכור ולהופיע עם השירים שעליו, אין סיבה שהם לא יקבלו את החתיכה שלהם מהעוגה.

היות וביקשתי סכום די גבוה, מובן לי שאני צריך להציג שקיפות מלאה ולכן אפרט:

הקלטת האלבום, שלב המיקסים והמאסטרינג יתבצעו באולפן של גיא גבריאל, עניין של כ-23 אלף ₪ (הסכום כולל בתוכו גם את התשלומים למפיקים השונים שישתתפו באלבום – אור בן דוד, איתי "טונה" זבולון וסיטיזן קיין). חיישנס (שעיצב את העטיפה האדירה של "מלך הפ'אנק", כפרעליו) ייקבל 2000 ₪ לעיצוב עטיפת הדיסק והחוברת. הדפסת האלבום על גבי דיסקים תעלה עוד 5000 ₪ ולבסוף, האתר שבו אני מריץ את קמפיין המימון ישלשל לכיסו כ-9-10% מהסכום הכולל.

33 אלף שקלים חדשים. ואפילו לא דיברנו על הסכום שאצטרך להשקיע כדי לקדם את האלבום לכשייצא, אבל הייתי צריך לסמן מטרה שאפשר להגיע אליה והסכום הזה הוא בהחלט אפשרי.

 מתוך נוהל "שביזות יום א'"

למה שאנשים יקחו חלק? אין להם מטרות/ השקעות טובות יותר לעשות?

כי משעמם פה, וכמה אפשר כבר לקרוא על זה שלבר רפאלי היה פנצ'ר באוטו ושעוז זהבי לא בטוח אם הוא הומו או לא. המצב במוזיקה פה גם נשאר די סטטי, רואים את זה על הבמות בכל יום עצמאות, אותם שמות ישנים (ובהחלט מכובדים, כן?) ואף אחד חדש (חוץ מבמזרחית, כפרעליהם). הגיע הזמן שמישהו יביא פה כאפת התעוררות, אני לא מדבר רק על היפ הופ ישראלי, הוא תמיד יהווה חלק מהמוזיקה שלי והוא תמיד יהיה בלב שלי, אבל אני מכוון לקהל רחב יותר.

אני מאמין שהקהל רוצה בזה, במוקדם או במאוחר הם יבינו שאני הוא האיש הנכון למשימה והקמפיין שלי מהווה עבורם הזדמנות להראות את זה.

האלבום עולה דרך הקמפיין 50 ₪. זה כמו לוותר על 2 בירות, סליחה, בירה אחת (ד"ש ליאיר לפיד, תודה על זה), אבל זה יספק אתכם להרבה יותר זמן. מה גם שהוא יגיע חתום על ידי, וזה יהיה שווה מלא כסף בעוד כמה שנים.

ואם לא תצליח לגייס את הסכום?

חברים שאלו אותי בדיוק את אותה השאלה כשהתקשרתי "לגייס" אותם. האם אני פשוט אוותר על המוזיקה אם הקמפיין לא יצלח? אין דבר כזה. סליחה על הקלישאה אבל מוזיקה תמיד תהיה חלק מהחיים שלי כמו גם הרצון לגעת, לרגש ולהשפיע. אי הצלחה אולי תאט אותי לכמה רגעים, אבל ויתור מעולם לא היה אופציה.

אתה מרגיש שיש סיכון בצעד שלקחת? היו כאלו שאמרו לך לא לעשות את זה?

אמרו לי כבר שאני לא רוצה להיות "ההוא שלא הצליח לגייס את הכסף להקלטת האלבום שלו", אז מה? זה עדיף על להיות "ההוא שהוציא אלבום בכורה בגיל 50". אמרו גם שאני עדיין לא מוכר מספיק בשביל לצלוח קמפיין שכזה, בסופו של יום, אלה שמגיעים אל החלום שלהם הם אותם האנשים שה"לא" הזה רק דירבן אותם לעבוד קשה יותר. יש לי שיר שבו אני צועק על המאזין (וגם על עצמי, על הדרך) "מספיק לדבר – תתחיל לעשות!". אז עכשיו אני עושה, וזה ממלא אותי בהרגשת חיוניות, וסליחה אם אני נשמע כמו פרסומת לחטיף אנרגיה.

איך אתה מקדם את הפרוייקט?

אני מתאבד עליו! טלפונים לכל חבר, פוסטים בפייסבוק, תמונות בעינסטגרם (תקראו לו גם ככה, זה יתפוס!), קשר עם בלוגרים ואתרים ובסופו של דבר גם רדיו וטלוויזיה (אם אתם קוראים את זה ואתם עובדים בתחום – אל תהססו לפנות אליי, זה יגרום לאנשים בעבודה להעריך אתכם יותר).

אבל מה שהכי חשוב זה ליצור תוכן מעניין, כי הוא מה שמושך עוד ועוד אנשים. לכן פתחתי 2 אפיקים: הראשון הוא נוהל "שביזות יום א'" – בכל יום ראשון בבוקר אני משחרר שיר חדש (שלא ייכנס לאלבום) לערוץ היוטיוב שלי, אני בשבוע השני והתגובות נפלאות. ביום א' הקרוב אני מוציא שיר שהקדשתי למישהי מיוחדת מאוד שכולם מכירים.

האפיק השני הוא הסדרה המוקיומנטרית "נתי חסיד – יעשה ראפ בשביל אוכל" שבה אני מספר כמה זה נפלא להיות מוזיקאי בישראל ואז אני שוטף את הפה עם הפיפי של עצמי כי סגרו לי את המים בבית. הפרק השני ייצא בקרוב והוא אפילו יותר מצחיק.

אתה חושב שעם אלבום אולפן יש סיכוי משמעותי לפרוץ למיינסטרים?

אני חושב שכשמטפסים על סולם, צריך לעלות שלב-שלב, לפעמים אתה רואה מישהו שעובר לידך במעלית אקספרס דרך איזו תוכנית ריאליטי, אבל הוא חוזר למטה באותה המהירות. בסולם אתה דואג שכל מדרגה תהיה יציבה ורק אז אתה ממשיך לטפס.

השלב של האלבום הראשון הוא משמעותי מאוד ולכן הכל חייב להיות מדויק ויציב.

לסיכום: כמה מילים על ההיפ הופ המקומי ועל הפרוייקט שלך

זו הייתה שנה אדירה להיפ הופ המקומי, איזי הפך לכוכב לכל דבר וגם לוקץ' לא כל כך רחוק מאחוריו. אבל הבשורה הגדולה ביותר בעיניי הייתה חזרתו של ה-א-ל-ב-ו-ם, תמיד אמרתי שאלבום כיצירה שלמה (ולא סתם סינגלים שיוצאים פה ושם) הוא מה שייקח את ההיפ הופ הישראלי עוד שלב בדרך למעלה, והאלבומים המשובחים של נצ'י נץ' ופלד הוכיחו זאת.

לכן אני כל כך מאמין בקמפיין שלי, כי אני יודע שהאלבום הזה הוא השלב הבא באבולוציה. בקמפיין ישנן מדרגות השקעה, כל אחת מתגמלת את המשקיע במשהו טוב אחר (אגב, כמעט כל מדרגה נקראת על שם ציטוט משיר שלי או של אחרים) ובסופו של יום כולם יוצאים מרווחים, מה שחשוב הוא לגלגל את כדור השלג, שמעת? אהבת? השקעת? – תעביר הלאה! ואם יש לך דוד עשיר מאמריקה –דבר איתו גם!

0

כחול-לבן-שחור. עדכוני השבוע במוזיקה השחורה בארץ: 9_8

482613_10151272591651493_41971672_n

כיף לפתוח את השנה החדשה עם היפ הופ כחול לבן חדש, בעיקר אחרי שנראה היה שבשבוע- שבועיים האחרונים היה קצת שקט בגזרה. אל מול אותו השקט צעק הפוסט של אור עמית על דרכו של ההיפ הופ הישראלי. הפוסט עורר תגובות רבות והנה כבר אנחנו יכולים לראות שינוי בתפיסה של המיינסטרים את הראפ בארץ- כאשר פלד נכנס לרשימת האלבומים הטובים של השנה ע"פ וואלה. עכשיו רק נשאר לנו לראות את עצמנו כמשהו שיכל להכנס למיינסטרים, דבר שבתקוו יקרה בקרוב.

אז עם האיחולים לשנה פוריה ומוצלחת, נפתח את השנה עם סיקור השבוע שחלף וסגר את שנת תשע"קרכלשו.

פלד- חרקות
הדיסק של פלד מעולה, אני חושב שישנה הסכמה בנושא, לכן היה מאוד כיף לראות את הקליפ החדש של חרקות שיצא סוף סוף לרשת. פלד מצליח באופן קבוע לבטא את עצמו ויזואלית, כמו גם מילולית, בקליפים שהוא עצמו מביים ועורך וגם כאן מדובר בעבודה מעולה ששומרת על קו ה"גטו פאבליס". לא יצא לי לבקר במנחמיה מספיק (יוחזר האגם הנעלם!) אבל נראה שפלד הצליח לקחת מקום די שליו ורגוע ולהפוך אותו למיני קליפורניה לאב מקומי. מינימום מאמץ, מקסימום אקשן. מומלץ לצפות בליווי רמקולים רציניים.

נומי, לוקץ', דורקע – הדילר של הכנסת (2013)
שיר מגניב שבעיקר הכיר לי את "נומי", שם שיצא לי לשמוע כבר כמה פעמים בעבר. לא מדובר ביצירה של העשור, אבל גם נראה שהשלישה לא ממש כיוונה לשם, אבל היא כן כיוונה לשיר פאן וליצירה לשם היצירה- פשוט לעשות ולהנות.
ביט חמוד מאוד, קצת אזכורים של שב"ק והטרופרז בשביל הנוסטלגיה והבונוס הוא הוורס המעולה של לוקץ' שהזכיר לי שהיכולות של האמסי הזה הם מגוונות ולא רק קומיות.

אמרן מארח את או-טאון & אריאל ישראלוב — עפים למעלה
אם יש משהו שההיפ הופ בארץ התחיל להחלים ממנו, הוא מחלת ה"וואנבי". אמרן, ידידינו, לצערי כנראה עדיין חולה בה.
אבל ננסה להיות ענייני יותר.
אמרן אמסי סביר (נראה לי) ויש מצב שיש לו גם יכולות וואקליות עם הסלסולים במזרחית. אבל כאן זה נגמר ומתחילים החטאים:
א. סמפולי מזרחית- מניח שיש מי שאוהב את זה. אבל הוא לא מסקר כרגע, נכון?
ב. קליפ מתאמץ- מכונית עם גג נפתח, ספק תיכוניסטים רוקדים בבריכה די עלובה ואפילו תנועות ידיים שנראות מזויפות. כל הקליפ נראה כמו הצגה אחת גדולה- וזה די מחזיר את ההיפ הופ עשר שנים אחורה, לתקופה של ילדים שעושים יו. בשביל לסגור את הגולל, כל הטקסט הנלווה לקליפ שמספר על בית היוצר של "הלהיט שכבש את הרדיו". על מי אתה עובד? אני מכבד כל סוג של עשייה, אבל באמת שהייתי יותר מכבד את שלך אם היית מציג מסר אמיתי, נוסח "אני אוהב לעשות מוזיקה, לא מנסה למכור לכם אשליה". ואם כבר אשליית מסיבה בקליפורניה, אז בפעם הבאה תן יותר מקום לזו בצד עם הסגול.

Гасто – Мое Призвание
שמעו, אני סאקר של ראפ בשפות שונות, בעיקר רוסית. אני אוהב לשמוע את החריזה ולנסות להבין מה האמסי מנסה לבטא, גם בלי להבין מילה. מה שאני בעיקר אוהב זה את חוסר ההתפשרות אל מול המיינסטרים והדבקות בשפה שבה נוח לו ליצור, אבל למרות שמדובר בראפ ברוסית, כאן לא ממש התחברתי לסגנון, הפקה קצת בסיסית וראפ שנשמע לי (שוב, אני לא מבין מילה) קצת מונוטוני. עם זאת גם נשמע לא רע ובהחלט יכול להתפתח למקומות מעניינים בהמשך.
אני לא חושב שחיי השתנו אחרי ששמעתי את הקטע, אבל הוא כן העביר בכיף כמה דקות.

https://soundcloud.com/gusto1987/prod-by3brecords

חסיד- מקום חניה

חסיד עומד בהבטחתו ובמסגרת קמפיין הגיוס שלו לאלבום (כבר לקחתם חלק ועזרתם לקדם היפ הופ ישראלי?) הוא ממשיך לחדש לנו עם #שביזותיוםא– והפעם עם גירסה חדשה לשיר "מקום חניה". קטע אדיר, שלי כמאזין בהחלט גורם לרצות לראות את השמנמן הירושלמי על גבי פלסטיק.

ועכשיו לאירועים:

יום ראשון, 8.7
איקי לוי ב- ZION TRAIN – סוגרים את הקיץ בליין הרגאיי של פאב התחנה, שכבר הפך שם דבר באזור.

יום שני, 9.7
הפקת במבה בשפיגל– אין יותר מיינסטרים מזה. נראה נייס.

יום שלישי, 10.7
BOMBINO, בארבי ת"א- היישר ממדבר הסהרה, גיטריסט הבלוז המדברי. אין לי מושג מה זה אומר, אבל אם אפיקומן מעורב אז זה בטח משובח.

YOLO, היפ הופ בראשון לציון- רק מהשם אפשר להבין שמדובר באיכות. ספרו לי איך היה, רק אל תעירו אותי בשביל זה.

יום חמישי, 12.7
SKEME RICHARDS– מסיבת סול והיפ הופ עם דיג'י סקים המפורסם וכל מיני הסברים מיותרים. חברים, YOU HAD ME AT DJ MESH

אז נשאר רק להמליץ לכם להתעדכן במה שקרה בשבוע האחרון בהיפ הופ בחו"ל וגם להגיד לכם שאם יצא לכם שיר והוא לא כאן- בעיה שלכם. אם לא תדחפו את השיט שלכם הכי חזק שאפשר, אני בטח לא אמצא את השיר ובטח שלא אקדם אותו בשבילכם. תקדמו בכל הכוח, אנחנו נשמח לפרגן ולהפיץ את הדיבור.

יאללה, ירדתי למחתרת עד שאמראן יפסיק לרצות לחסל אותי,

נשתמע בשבוע הבא,

טיון

2

כחול-לבן-שחור. עדכוני השבוע במוזיקה השחורה בארץ: 1_9

mooma_dag_nahash_friday_cשבוע טוב לכולם,

אנחנו מתחילים שבוע חדש והנה אני שוב מנסה לסכם את כל השבוע שעבר עלינו, ושוב כרגיל עושה את זה בשבת בלילה במקום להתעדכן לאורך כל השבוע. אז בלי נדר, זה מה שהיה השבוע במוזיקה השחורה המקומית:

דג נחש מארחים את יצחק קלפטר- יום שישי
טוב, זו ללא ספק הבשורה הגדולה של השבוע, כאשר הדגנחשניקים הוציאו שיר חדש שאפילו הספקתי כבר לשמוע ברדיו. השיר: מגניב. כן, אני יודע, כל מה שהם עושים זה מגניב, אבל זה מגניב במיוחד.
אני תמיד אוהב שירי יום שישי/ שבת/ חופשה, כי אני אוהב את הקלילות והגוד וייבז, והשיר+ קליפ החדש מספקים את הסחורה באופן מושלם. מצד שני, להגיד שהם עושים כאן משהו חדש? לא ממש. אותן הרמוניות וההגשה המלודית, חילופי תפקידים תוך כדי הוורסים ובגדול חזרה על המתכון שמלווה אותם מלהיט ללהיט במשך שנים. הם יודעים את העבודה והם מגישים לנו שוב המנון זמני חדש, ונראה שכולנו די מבסוטים על "נציגות המגזר" ברדיו.

סקיי- תן את הכסף
בזירת להיטי המועדונים רון "סקיי" נשר בהחלט עושה שמח עם קליפ חדש ומגניב לקטע שאפילו אלטיסט מתנשא שכמוני לא יכול להישאר אליו אדיש. פלאו מגניב, פאנצ'ים (ברובם) משעשעים ומפתיעים ואפילו גנבת כתר לסאבלימינאל.
בקטע יש הרבה מודעות והומור עצמי, דבר שלא רואים הרבה בהיפ הופ וסה"כ באמת שמדובר באחלה של קטע שאפשר רק לפרגן לו.

Soul J & Fyakin – One more gone again

בשקט בשקט (יותר מדי בשקט) אחד מהאנשים הכשרוניים ביותר בסצינה שחרר שיר חדש עם אמן הרגאיי הג'מייקני Fyakin שכרגע רותח בג'מייקה. שיתוף פעולה מגניב על מקצב ישראלי. מוזמנים לקרוא עוד בפוסט הזה.

חסיד- כל החבר'ה רימיקס

נתי חסיד, שועל ההיפ הופ הותיק, יצא לאחרונה בקמפיין "האדסטארט" בו הוא מגייס כספים לצורך הפקת אלבום אולפן ראשון. הכסף יוקצה לתשלום למפיקים, זמן אולפן וכו'- כך שמדובר באלבום שמסתמן כמושקע במיוחד. עם הקמפיין חסיד גם משיק את "שביזות יום א", סוג של פרוייקט תוכן נלווה לקמפיין, בו הוא מבטיח לשחרר כל יום ראשון קטע חדש/ גירסה חדשה לאחד מהשירים שלו. אז השיר הראשון הוא רימיקס לשיר "כל החבר'ה" עם ההרכב ת'כלס ואני יכול להגיד שאני מבסוט לגמריי!  רוצים להשפיע ולקבוע מה יהיה השיר הבא שיזכה לרימיקס? בקרו בעמוד שלו וכתבו לו. וכמובן קחו חלק בהשקת האלבום שלו, אני כבר לקחתי 🙂


לא מתל אביב- ערק עם קרח

מכירים את האנשים האלו שלא ברור מה השם הפרטי שלהם ומה שם המשפחה? אז מסתבר שזה קיים גם בהרכבים, ובמקרה הזה אפשר להגיד שיש להם (לא מתל אביב?) אפילו קטע לא רע.
נכון, מהרגע ששמתי פליי רמת המשכל שלי התחילה לצנוח, והם עוד טרחו לשים מילים שחלילה לא נפספס את פניני הגאונות שהם יורקים בקצב- אבל היי, סה"כ מדובר בפאן טהור ולא עבודת תזה, אז הם נהנים כמו שצריך.קטע מגניב, שימו פליי.

ועכשיו לאירועים:

היום, 1.9
ZION TRAIN, ליין הרגאיי של רחובות, מפריחים את השממה באזור השפלה ובעיקר מוצאים אותנו משביזות יום א'.

מחר, שני 2.9
איציק פצצתי בהופעה באברם בר, ירושלים- הבחור המוכשר בתעשייה בביקור בבירה. לא לפספס.

The U Crew – היפ הופ "חמסה" בלבונטין
אירוע היפ הופ אמיתי עם שילוב של אמסיז יחד עם ארבעת היסודות הנוספים בהיפ הופ. ערב להיפ הופ האדס אמיתיים.

רביעי, 4.9
SELEKTA. Ras Hashana Special! @Breakfast Club
פותחים את ראש השנה עם דאנסהול בליין הקבוע של תל אביב. באסים חמים עם בירה קרירה.
חמישי, 5.9
HIP HOP Rosh HaShanah 2013
אירוע לאנשי ההיפ הופ שבאמת מבינים עניין. מיקי מרטין בהפקה מיוחדת עם 2 רחבות, אולדסקול נגד מיינסטרים. נשמע מעניין.

שישי, 6.9

BASSMENT | ★ SPECIAL SUMMER END PARTY★ | FRI 6.9| LEVONTIN

מסיבת סיום הקיץ עם השמות החמים בדאבסטאפ ובהיפ הופ.

**********************************

אז זה הכל לשבוע – ואתם יותר ממוזמנים לעדכן אם יש אירוע מעניין, שיר חדש (מהשבוע האחרון) ששווה לאזכר וכאלו. עד השבוע הבא, שתהיה שנה עברית משובחת ואל תשכחו גם להתעדכן על כל מה שחדש בהיפ הופ הבינ"ל.
טיון

0

היום בו המוזיקה הומצאה מחדש

Get-free

אני יודע, הכותרת נשמעת מעט דרמתית, אבל זה מה שהרגשתי אחרי שהאזנתי לראשונה ל- Free the universe, אלבום האולפן השני של שלישיית Major Lazer, אשר מונהגת על ידי מפיק העל דיפלו. וכן, זה אלבום כל כך טוב, שאני כותב עליו ארבע חודשים אחרי שהוא יצא. אם פספסתם אותו, זה הזמן להכנס לעניינים ולהשלים את החסר.

אז מה זה אומר שהמוזיקה הומצאה מחדש באותו היום? זה אומר שברגע ששומעים את האלבום מיד מבינים שעד עכשיו אף פעם לא שמעתם משהו כזה – ושמעכשיו תרצו שכל המוזיקה לה תאזינו תשמור על אותה רמת רעננות, מקוריות ואנרגטיות. בדיוק בגלל זה קשה מאוד להגדיר את הז'אנר המוביל של הפרוייקט: דאנסהול? רגאיי? דאב סטאפ? טראפ? כל אלו מצומצמים מדי. מדובר ביצור כלאיים שצוחק על כל מסגרת שמנסים לשים לו.

פתיחת שערים

האלבום נפתח בשיר You're not good to me, רצועת דאנסהול קלאסית בה מארחים הצוות (בין היתר) את "וויבז קארטל", אשר הקליט את הקטע שלו ישירות מבית הכלא בו הוא מוחזק, בחשד לרצח כפול. כבדים שם בג'מייקה.

בתור מישהו שמאוד אוהב את קארטל, כיף לראות שיחד עם זאת שהחבורה כבר הספיקה למכור ביטים לביונסה, היא עדיין "שומרת את זה אמיתי" והם ממשיכים לעבוד עם האמנים שליוו אותם לכל הדרך. אי אפשר להגיד שהקטע הראשון מהפכני במיוחד, אבל סה"כ מדובר באחלה קטע, גם אם מעט יבש מדי לטעמי בשביל לפתוח אלבום שנוצר בשביל להביא בשורה חדשה.

הרצועה השניה, Jet blue jet, כבר מביאה סיפור שונה לגמרי. כאן החבורה מעלה ישר להילוך החמישי ומביאה המנון מסיבות שמתאפיין בביטים חתוכים דק דק, זמרת ראשית עם הוק ממכר ומלודי, אמני דאנסהול בפיץ' גבוה ולסיום אפילו אמסי שמכין את הקרקע לקראת הברייק האימתני, כמו בימים של "Fat Man Scoop". כן, כאן האזניים כבר מבינות שהן יכולות לשכוח את כל מה שהן שמעו עד כה, בעוד שכל הדיג'ייז מבינים שעד עכשיו לבליינים בעצם לא הייתה סיבה לרקוד. משהו חדש הגיע לעיר וכל מה שהיה עד כה נראה כל כך אפור ומשעמם.

בדיוק באותו הרגע שכבר לא ברור לכם איך אפשר לקחת אתכם לשלב הבא, החבורה כאילו ומורידה במכה אחת להילוך ראשון ומרפה לכם את האוזניים עם הרצועה המתקתקה Get free  אשר בה מתארחת הזמרת הנהדרת Amber. עד כמה מתוק השיר הזה? הוא הגיע לגלגל"צ, זה כמה. עם זאת, ולשמחתי, הם לא הספיקו להמאיס אותו עלי ומבחינתי זה עדיין שיר מהפנט אשר גורם לך לרצות לרכב על חסידה ענקית אל בין העננים.

ואז העננים הקלילים הופכים לסופה ענקית.
הרצועה האהובה עליי באלבום וללא ספק הארדקוריסטית ביותר בו היאJah no partial  אשר מתחילה כשיר רגאיי רגוע, מתפתחת ל(סוג של) קטע ג'נגל מקפיץ – ואז לפתע ללא התראה מוקדמת מתפרצת על המאזין בקטע דאב סטאפ אימתני שמצליח לשמור על מלודיה ואיכות גבוהה כפי שרק הצוות יודע להגיד. תענוג לאוזניים.

החגיגה נמשכת

אחרי שהסערה נגמרת יוצאות קרני השמש הראשונות בדמות שלושה שירים מעולים שעושים לנו שמח מכל כיוון.

הקטע הראשון בשלישיה הוא Wind up המקפיץ יחד עם Elephant Man שמשלב דאנסהול יחד עם דאבסטאפ, נדמה לי לפחות, כי קצת קשה להגדיר. מה שכן קל להגדיר זה שמדובר בפצצת אנרגיה אמיתית שמזכירה קצת את Pon di floor  האלמותי מהאלבום הראשון של המפיקים. הקטע הבא בתור הוא השיר Scare me שנותן שוב במה לצד הנשי, שהפעם לא מתארח בשירה אלא דווקא באמסינג בועט בניחוח ג'מייקני. גם כאן מדובר בשילוב של אלקטרו מעורבב עם ברייקים של דאנסהול מוצהר ובשתי מילים: פצצת אנרגיה. הקטע האחרון בשלישיה הוא השיר Jessica, קטע רגאיי מעט פסיכדלי שמוקדש לג'סיקה אלבה. מתוק, כיפי ורגוע.

השיר הבא בתור הוא אחד מהבולטים באלבום, כשהוא מארח את אחד מאמני הדאנסהול הגדולים ביותר, הלא הוא Busy Signal. השיר העונה לשם Watch out fi dis הוא שיר מסיבות מוצהר שאולי מסמן את כל הקונספט של האלבום- תתכונן למשהו שישנה לגמריי את מוזיקת המועדנים שהכרת עד היום. יצירת מופת שתגרום גם לאחרון הציניקנים לפזז על הרחבה.

אזור הסלבס

ארבעת השירים הבאים בתור ממשיכים את המסע המשוגע במוחות היצירתיים של המפיקים, כאשר כעת הם סוחפים יחד איתם שמות גדולים יותר בתעשיה שהצטרפו גם הם להרפתקה.

Keep Cool הוא קטע רגאיי נעים שמארח את הזמר שאגי שכבר מזמן מוכר בכל רחבי העולם. מלבד השיר היפה וההפקה המעולה, חובבי הקונספירציות ימצאו בו מחווה לשיר All the small things של Blink 182. ההקשר לא מוצהר, אבל בעלי האוזן החדה  אולי יזהו זאת וטוקבקיסטים רבים עוסקים בסוגיה.

בשיר Sweat מצטרפת הזמרת הותיקה Ms. Dynmite גם היא לזירה, לאחר שנראה שנעלמה לגמריי מפני השטח בשנים האחרונות. הקטע, כמו רוב האלבום הוא פשוט מגניב ומקפיץ, גם אם לא בעל ייחודיות יוצאת דופן. בהחלט קטע מגניב, אבל לחבילה הכללית הוא לא מוסיף הרבה.

Reach for the Stars הוא דווקא הקטע שאולי הכי פחות מצא חן בעייני באלבום, למרות, ואולי אפילו בגלל שהוא מארח את Wyclef Jean, יוצא הפוג'יז לשעבר. הקטע די פשוט, מקצב רגאיי עם שירה שמנסה לרגש תוך עיסוק בנושא די קיצ'י ובנאלי. אני לא יודע כיצד נראתה העבודה והדינמיקה בין השניים, אבל מהתוצאה הסופית נראה כי השיר הוא הרבה יותר וויקליף ומעט מדי מייג'ור לייזר, וחבל שכך.

השיר האחרון ברבעיה זו הוא השיר הסופר-מגה- מגניב Bubble Butt שלוקח כמה מהשמות הגדולים ביותר היום ומציב אותם על ביט היפ הופ/ אלקטרוני תוסס ונותן להם לראפראפ על נושא פרובוקטיבי ומלא הומור. קשה לי להגיד מה הכי מגניב בשיר הזה: הוורס המעולה של Tyga, הקליפ המודעה לעצמו והמלא הומור והמיניות המוחצנת, או העובדה שהחבורה אשכרה אירחה את  Bruno Mars בקטע ההזוי הזה, כשכל תפקידו הוא לחזור על הוק בסיסי בפזמון, תפקיד שכל ילד בכיתה א יכול לעשות. השילוב יפיל כל רחבת ריקודים והקליפ ירתיח את עצביה של כל אם שמרנית. תענוג.

עד אחרון הרוקדים

שני הקטעים שסוגרים את האלבום המעולה הזה הם  Mashup the Dance שמפרק את מה שנשאר מהרמקולים והסאבים, בשיתוף פעולה עם הרכב הדאנסהול Ward 21. אחרי הקטע הזה מגיעה הרצועה האחרונה באלבום, שיר רגאיי ססגוני אשר מארח את זמר הדאנסהול Bugle אשר סוגר לא מעט מיקסטייפים עם סגנון ההגשה המעט מלנכולי ומלא הנשמה שלו. אחלה דרך לסגור את האלבום עם קטע שמוריד את דופק הלב וגורם למאזין כבר להמתין לאלבום הבא.

השמש כבר עולה והרחבה נסגרת

מעלה ארבעה חודשים עברו מאז יציאת האלבום ולצערי לא נראה שהוא הפך לשם דבר ולמשהו ששינה את חוקי המשחק המוזיקליים. למרות זאת, אני עדיין עומד מאחורי דברי ובטוח שמדובר כאן בהתחלה של משהו חדש, מהפכה מוזיקלית שבראשה עומד המפיק דיפלו שמנהיג את מייג'ור לייזר. לא מאמינים לי? פשוט תזכרו בלהיט הענק "הארלם שייק", של המפיק baauer, שאם תבדקו טוב, תגלו שהוא חתום בלייבל של דיפלו. חברים, המהפכה כבר כאן וגנרל לייזר מוביל אותה.

0

ככה הכל התחיל, גירסת הקומיקס

Capture

היפ הופ היא תרבות ויראלית שעברה, וממשיכה לעבור בכל העולם, כשהיא התחילה כתרבות מאוד שולית וצדדית והתפתחה לתרבות שחברים בה אנשים מכל רחבי העולם. אחד מהמאפיינים הבולטים של התרבות הוא בכך שקשה מאוד להבין איפה היא באמת התחילה, לקבוע מתי בעצם לראשונה הייתה הנקודה הראשונה שאנשים הבינו שמדובר כאן על משהו חדש, תרבות חדשה לגמרי.

לפני כמה חודשים שיתף מתן שרון לינק לפרוייקט שחיבר בין 2 דברים שאני מאוד אוהב: היפ הופ וקומיקס. אז קראתי קומיקס אחד והתייאשתי, בעיקר מחוסר זמן. לפני כמה שבועות החלטתי שאני לוקח את הנושא כפרוייקט ומתחיל לקרוא את כל החוברות הדיגיטליות. בינתיים, לומד ונהנה מכל רגע.

בפוסט הזה אני פשוט רוצה לספר לכם על הפרוייקט המעולה הזה ולהזמין את כל מי שהתרבות הזו מעניינת אותו, לקרוא קצת מהקומיקס ולהבין מאיפה הכל התחיל, לפחות לפי ראייתו של הכותב והחומרים שהוא אסף.

מצחיק לראות את הדימיון לסצינה שקיימת בישראל, שהראפרים הכי גדולים ביקשו אישור מההורים לצאת להופעות ולחתום על חוזים עם לייבלים, לראות כמה קשה היה להוציא אלבום ובעיקר לראות כמה שלאף אחד לא היה ברור מה בדיוק הולך שם, אבל הייתה הרגשה של משהו גדול שמתבשל באוויר.

אז שתהיה קריאה נעימה – מוזמנים להתחיל בחלק הראשון.

טיון