אתחיל בגילוי נאות: אני וחסיד חברים טובים כבר לא מעט זמן. וידוי נאות אף יותר הוא שהחברות שלנו התחילה אחרי שמאוד הערכתי אותו כאמן עם המון מוזיקה משובחת, אמן שתמיד רציתי לעבוד איתו. בימים אלו פתח חסיד בקמפיין "האדסטארט" להקלטת אלבום סולו ראשון והחלטתי לתפוס אותו לשיחה ולהבין, איך אנסח את זה… "מה לעזעזל?" למה להוציא אלבום אולפן כשהיום אמנים נולדים בכוכב נולד או ביו טיוב? לחסיד, מסתבר, יש קו מחשבה די ברור שמנחה אותו.
חסיד, נפתח בכמה מילים עליך
היי, אני נתי חסיד, עושה ראפ כבר עשר שנים, הוצאתי לפני כשנתיים את המיקסטייפ "מלך הפ'אנק", אנשים אהבו. עכשיו אני עובד על אלבום שהרבה יותר אנשים יאהבו ולכן פתחתי קמפיין מימון באתר "הדסטארט". הרעיון של מימון קהל קסם לי נורא ולפני שהקהל הרחב יגלה מי זה נתי חסיד, אני מבקש דחיפה קטנה מקהל הגרעין, זה שמאמין בי ובמה שאני מביא למוזיקה בארץ. הרעיון במיזם הוא שכאן, הקהל משקיע כסף ומקבל את המוצר שאני מתחייב לספק כשיהיה מוכן, בין אם זה האלבום, כניסה להופעות, או מסיבה פרטית אצלם בבית/שכונה/בית זהב.
היום אפשר ליצור איכות מוזיקלית טובה גם באולפן בייתי, כשגם ככה הכל צריך להיות בסופו של דבר באיכות mp3 בשביל שמישהו יאזין. למה להקליט אלבום באולפן? על מה בעצם הולך כל הכסף הזה ולמה הוחלט דווקא הסכום הזה?
הנגישות למוזיקה כיום מדהימה אותי, קשה להישאר עם האצבע על הדופק כשכל ילד יכול לקנות לעצמו ציוד בכמה שקלים ולפתוח אולפן פרטי. אבל מוזיקה בסופו של יום היא תוצר של כימיה בין אנשים (גם אם מדובר באומן סולו) והאנשים שבחרתי לעבוד איתם על הפרוייקט הם לא רק חברים, אלא גם מוזיקאים ומוכשרים שיש לי איתם כימיה מוזיקלית נדירה.
כל האנשים האלה שהבאתי הם מקצוענים שמתפרנסים ממוזיקה, אם אני מתכוון להוציא אלבום שאני מתכוון למכור ולהופיע עם השירים שעליו, אין סיבה שהם לא יקבלו את החתיכה שלהם מהעוגה.
היות וביקשתי סכום די גבוה, מובן לי שאני צריך להציג שקיפות מלאה ולכן אפרט:
הקלטת האלבום, שלב המיקסים והמאסטרינג יתבצעו באולפן של גיא גבריאל, עניין של כ-23 אלף ₪ (הסכום כולל בתוכו גם את התשלומים למפיקים השונים שישתתפו באלבום – אור בן דוד, איתי "טונה" זבולון וסיטיזן קיין). חיישנס (שעיצב את העטיפה האדירה של "מלך הפ'אנק", כפרעליו) ייקבל 2000 ₪ לעיצוב עטיפת הדיסק והחוברת. הדפסת האלבום על גבי דיסקים תעלה עוד 5000 ₪ ולבסוף, האתר שבו אני מריץ את קמפיין המימון ישלשל לכיסו כ-9-10% מהסכום הכולל.
33 אלף שקלים חדשים. ואפילו לא דיברנו על הסכום שאצטרך להשקיע כדי לקדם את האלבום לכשייצא, אבל הייתי צריך לסמן מטרה שאפשר להגיע אליה והסכום הזה הוא בהחלט אפשרי.
מתוך נוהל "שביזות יום א'"
למה שאנשים יקחו חלק? אין להם מטרות/ השקעות טובות יותר לעשות?
כי משעמם פה, וכמה אפשר כבר לקרוא על זה שלבר רפאלי היה פנצ'ר באוטו ושעוז זהבי לא בטוח אם הוא הומו או לא. המצב במוזיקה פה גם נשאר די סטטי, רואים את זה על הבמות בכל יום עצמאות, אותם שמות ישנים (ובהחלט מכובדים, כן?) ואף אחד חדש (חוץ מבמזרחית, כפרעליהם). הגיע הזמן שמישהו יביא פה כאפת התעוררות, אני לא מדבר רק על היפ הופ ישראלי, הוא תמיד יהווה חלק מהמוזיקה שלי והוא תמיד יהיה בלב שלי, אבל אני מכוון לקהל רחב יותר.
אני מאמין שהקהל רוצה בזה, במוקדם או במאוחר הם יבינו שאני הוא האיש הנכון למשימה והקמפיין שלי מהווה עבורם הזדמנות להראות את זה.
האלבום עולה דרך הקמפיין 50 ₪. זה כמו לוותר על 2 בירות, סליחה, בירה אחת (ד"ש ליאיר לפיד, תודה על זה), אבל זה יספק אתכם להרבה יותר זמן. מה גם שהוא יגיע חתום על ידי, וזה יהיה שווה מלא כסף בעוד כמה שנים.
ואם לא תצליח לגייס את הסכום?
חברים שאלו אותי בדיוק את אותה השאלה כשהתקשרתי "לגייס" אותם. האם אני פשוט אוותר על המוזיקה אם הקמפיין לא יצלח? אין דבר כזה. סליחה על הקלישאה אבל מוזיקה תמיד תהיה חלק מהחיים שלי כמו גם הרצון לגעת, לרגש ולהשפיע. אי הצלחה אולי תאט אותי לכמה רגעים, אבל ויתור מעולם לא היה אופציה.
אתה מרגיש שיש סיכון בצעד שלקחת? היו כאלו שאמרו לך לא לעשות את זה?
אמרו לי כבר שאני לא רוצה להיות "ההוא שלא הצליח לגייס את הכסף להקלטת האלבום שלו", אז מה? זה עדיף על להיות "ההוא שהוציא אלבום בכורה בגיל 50". אמרו גם שאני עדיין לא מוכר מספיק בשביל לצלוח קמפיין שכזה, בסופו של יום, אלה שמגיעים אל החלום שלהם הם אותם האנשים שה"לא" הזה רק דירבן אותם לעבוד קשה יותר. יש לי שיר שבו אני צועק על המאזין (וגם על עצמי, על הדרך) "מספיק לדבר – תתחיל לעשות!". אז עכשיו אני עושה, וזה ממלא אותי בהרגשת חיוניות, וסליחה אם אני נשמע כמו פרסומת לחטיף אנרגיה.
איך אתה מקדם את הפרוייקט?
אני מתאבד עליו! טלפונים לכל חבר, פוסטים בפייסבוק, תמונות בעינסטגרם (תקראו לו גם ככה, זה יתפוס!), קשר עם בלוגרים ואתרים ובסופו של דבר גם רדיו וטלוויזיה (אם אתם קוראים את זה ואתם עובדים בתחום – אל תהססו לפנות אליי, זה יגרום לאנשים בעבודה להעריך אתכם יותר).
אבל מה שהכי חשוב זה ליצור תוכן מעניין, כי הוא מה שמושך עוד ועוד אנשים. לכן פתחתי 2 אפיקים: הראשון הוא נוהל "שביזות יום א'" – בכל יום ראשון בבוקר אני משחרר שיר חדש (שלא ייכנס לאלבום) לערוץ היוטיוב שלי, אני בשבוע השני והתגובות נפלאות. ביום א' הקרוב אני מוציא שיר שהקדשתי למישהי מיוחדת מאוד שכולם מכירים.
האפיק השני הוא הסדרה המוקיומנטרית "נתי חסיד – יעשה ראפ בשביל אוכל" שבה אני מספר כמה זה נפלא להיות מוזיקאי בישראל ואז אני שוטף את הפה עם הפיפי של עצמי כי סגרו לי את המים בבית. הפרק השני ייצא בקרוב והוא אפילו יותר מצחיק.
אתה חושב שעם אלבום אולפן יש סיכוי משמעותי לפרוץ למיינסטרים?
אני חושב שכשמטפסים על סולם, צריך לעלות שלב-שלב, לפעמים אתה רואה מישהו שעובר לידך במעלית אקספרס דרך איזו תוכנית ריאליטי, אבל הוא חוזר למטה באותה המהירות. בסולם אתה דואג שכל מדרגה תהיה יציבה ורק אז אתה ממשיך לטפס.
השלב של האלבום הראשון הוא משמעותי מאוד ולכן הכל חייב להיות מדויק ויציב.
לסיכום: כמה מילים על ההיפ הופ המקומי ועל הפרוייקט שלך
זו הייתה שנה אדירה להיפ הופ המקומי, איזי הפך לכוכב לכל דבר וגם לוקץ' לא כל כך רחוק מאחוריו. אבל הבשורה הגדולה ביותר בעיניי הייתה חזרתו של ה-א-ל-ב-ו-ם, תמיד אמרתי שאלבום כיצירה שלמה (ולא סתם סינגלים שיוצאים פה ושם) הוא מה שייקח את ההיפ הופ הישראלי עוד שלב בדרך למעלה, והאלבומים המשובחים של נצ'י נץ' ופלד הוכיחו זאת.
לכן אני כל כך מאמין בקמפיין שלי, כי אני יודע שהאלבום הזה הוא השלב הבא באבולוציה. בקמפיין ישנן מדרגות השקעה, כל אחת מתגמלת את המשקיע במשהו טוב אחר (אגב, כמעט כל מדרגה נקראת על שם ציטוט משיר שלי או של אחרים) ובסופו של יום כולם יוצאים מרווחים, מה שחשוב הוא לגלגל את כדור השלג, שמעת? אהבת? השקעת? – תעביר הלאה! ואם יש לך דוד עשיר מאמריקה –דבר איתו גם!
MadManFMblog 