ביקורת אלבום: סיסטם עאלי – سيستم عالي

קול אחד

סיסטם עאלי אמנם מורכבים ממגוון תרבויות ועשרה חברי להקה, אבל המסר הנדיר שלהם הוא אחיד להפליא.

"רמי, סוף סוף הצלחת לייצר את מסדר הזיהוי המגוון בעולם"

עשרה אנשים, ארבע שפות ועיר אחת. זה הוא הDNA של סיסטם עאלי, להקת ההיפ הופ הרב תרבותית שהחלה לפעול לפני כ6 שנים בשכונת עג'מי. למען האמת, לקרוא לה רב תרבותית או לתייג אותה כלהקה פוליטית יהיה קצת מעליב. הרי ברור איזה קהל מגיע להופעות מהסוג הזה וריח ההתנשאות מדיף מהביטוים האלה, ריח שלא מתיישב בשום אופן עם המוזיקה והאווירה של ההרכב הנדיר הזה.

נכון, יש שם מגוון מינים, דתות וגזעים. נכון, הם מבצעים ראפ בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית. ונכון, הם באים משכונה עם דימוי מאוד ספציפי שלא מאפשר להם לברוח מהתפיסה של "באנו מהתחתית", אבל סיסטם עאלי הם קודם כל להקה טובה מאוד שעושה מוזיקה מעניינת כשהאמירה החזקה ביותר שיש להם היא לא פוליטית או חברתית, אלא אנושית. הבדלים או שוני לא משחקים כאן בהרכב, הם קול אחד, גם אם חברי הלהקה לא תמיד מבינים את הדובר של אותו הרגע.

אלבום הבכורה שלהם, שנושא את שמם, קצר למדי. שישה שירים, חצי שעה, אבל עומס רב של מוזיקה, שפות ותוכן זורם דרך האלבום הזה באופן מהפנט, מכיל בתוכו את המתח הטבוע בעיר שממנה הגיעו, שבה נפגשו במרתף של מרכז קהילתי. המבטאים, הלשון וההשפעות המוזיקליות השונות מתגבשות ליצירה אחת שובה וחד פעמית.

החוסר היחידי שיש באלבום הוא כמעט בלתי נמנע, שכן נדירים האנשים שמדברים את ארבעת השפות של האלבום, לכן את התוכן המענין, הפרוזאי, שבאלבום בלתי אפשרי להבין במלואו וכל מה שנותר לעשות הוא להרכיב את התמונה מחלקים משוחררים של ריסיס שפה. האפקט הזה, שמחייב את המאזין להישאר בערנות ולחפש את המילים המוכרות גם ברגע שמושמעת השפה שהוא אינו רגיל להקשיב לה. החוויה הבינלאומית הזו, שמסתתרת מתחת לאף הישראלי מבלי לקבל יחס ממשי, זוכה לאור הזרקורים אצל סיסטם עאלי שנותנים מקום של כבוד לכל אחת מהשפות המדוברות בארצנו.

"המהפיכה תבוא בגלל האהבה שלי לקהילה שלי" הוא המשפט שפותח את השיר הסוגר באלבום. הוא משפט מכונן, שכן הלהקה מכוונת לקהילה. השיר שמוכו נלקח המשפט נקרא "בונים את הבית מחדש", וניתן להניח שההתייחסות היא ל"בית סיסטם עאלי" שהקימו חברי הלהקה, מרכז מוסיקה לנוער וצעירים בגבול יפו בת-ים. כל ההכנסות מהאלבום מוקדשות לטובת אותו בית, מה שמנציח את סיסטם עאלי כאחת הלהקות היחידות בארץ שגם מביאות מסר וגם מיישמות אותו. זו הדרך המושלמת לבנות בית בארץ ישראל, מחדש.

"איכזבתי את נאז" – כנות נדירה בהיפ הופ

קול. היפ הופ כנה.

דמיינו לעצמכם את ההרגשה: האליל שלכם, כוכב הילדות שלכם, מישהו שרק חלמתם לפגוש, רואה אותכם ואומר לכם שהוא מעריץ שלכם, איזו הרגשה אהה? ועכשיו תתארו לכם שכל מה שמניע אותכם בליצור הוא הרצון להרשים את האליל שלכם.

ואז, אחרי שהשקעתם עבודה קשה על היצירה שלכם, ישבתם עליה ימים ולילות – הוא חושב שהיא חרא. כיף לא?
ככה הרגיש ג'יי קול, אחד הראפרים המבטיחים שקיימים היום כשנאז שמע את הסינגל שלו Work Out מהאלבום הראשון של קול.

תנו לי לספר לכם את הסיפור:
השנה היא 2010, קול כבר הוציא 2 מיקסטייפ שקיבלו ביקורות מעולות, והצליחו להגיע להרבה אוזניים.
הבאזז סביב קטח והאלבום המתקרב(Cole World: The Sideline Story) היה בשיאו, במשך יותר משנה קול נותן ראיונות לגבי האלבום המתקרב, וכולם רק מחכים לשחרור.
אחרי שבמשך שנה קול מדבר על האלבום, הוא מבין שאין לו באמת משהו לשחרר לרדיו, אין לו להיט, סינגל שיתפוס את המאזינים בהאזנה הראשונה ויגרום להרבה אוזניים לשמוע ת'אלבום. קול פוחד שרוק ניישן הלייבל של החבר ג'יי זי לא יוציא את Cole World: The Sideline Story החוצה, בגלל שאין לו סינגל לרדיו.
אז קול נכנס לאולפן ובעזרת קנייה ווסט ומוציא את Work Out, שיר עם גוון מיינסטרימי שאפשר להריח מקילומטרים.
הבעיה שגם נאז הריח את זה, ואמר לNo ID – המפיק של נאז והמנטור של קול – שהוא מאוכזב מקול. נאז התאכזב מהעובדה שקול כיוון לרדיו במקום להתעסק במוזיקה, במקום להתעסק בעשייה עצמה.
וזה פגע בקול כמו בעיטה בבטן, למרות שהשיר הצליח מאוד ברמה המסחרית, ונחשב גם בעיני המבקרים לשיר מיינסטרים איכותי, עדיין העובדה שנאז התאכזב מקול שבחר "לעשות מוזיקה בשביל, ולא לעשות מוזיקה כי", גרמה לקול לחזור לאולפן.
קול שוב באולפן בקליפורניה והוא יוצר את Let Nas Down. כמו שהבנתם משם השיר, השיר מדבר בעיקר על העובדה שקול איכזב את נאז עם המקרה של Work Out. קול מתחרט ולא מצליח לתפוס איך הוא הצליח לאכזב את אחד האלילים שלו, ראפר שהוא "תלה את הליריקס שלו על הקיר".
מהאינטרו שמסומפל מ Nas Is Like ועד הבית האחרון, על כל השיר כתוב הערצה ואהבה לז'אנר ולנאז במיוחד, לכן האכזבה של קול, הייתה כל כך גדולה.

חשבתם שזה יגמר כאן? לא במשולש האהבה של נאז, קול, וההיפ הופ.
3 ימים אחרי שקול מסיים את המיקס על Let Nas Down הוא בנמל התעופה של יוסטון, שהיא בערך הפתח תקווה של אמריקה מבחינת החור-שכוח-אל שקיים.

קול מתיישב במחלקה ראשונה, מתכנן להירדם, ופתאום, כיסא מאחוריו יושב מי אם לא – נאז. קול פגש את נאז רק פעם אחת לפני, אז בהתרגשות של מעריץ גדול קול פונה אליו, ומשמיע לו את השיר החדש – Let Nas Down.
נאז כמובן מתאהב במעריץ/ראפר שיושב מולו, ובשיר סגידה/פולחן רוחני שקול יצר בשבילו ומבקש את הביט. בשלב הזה קול לא יודע עדיין למה.
ב18 ליוני משחרר קול את האלבום השני שלו Born Sinner ובתוכו הטראק Let Nas Down.
22 ליוני, נאז מצייץ בטוויטר שלו את הציוצים הבאים ורומז על מה שצפוי בהמשך.

נאז מפרגן בטוויטר

ב24 ליוני נאז מפרסם במפתיע את הרמיקס שלו לשיר של קול. הרמיקס שנקרא Made Nas Proud הופך ללהיט ויראלי, נאז פשוט עולה על הביט של קול, עם ההוק של קול בהתחלה ומסביר בו לקול למה הוא לא התאכזב מקול, אלא דווקא התרשם, והתלהב מהמוזיקה שהוא עושה.
שיא השיר מגיע בסוף, כשנאז מעביר את הלפיד לקול, עם השורות הבאות:
How that sound, here the crown, pass it to ya, like nothing, Nigga You ain't let Nas down. מרגש. ובעיקר כנה, מה שנדיר לראות בשנים האחרונות בז'אנר הזה.

ג'יי קול ונאז מזכירים לי ולכם, למה אנחנו בדיוק אוהבים את הז'אנר הזה, לפעמים מתאכזבים, ולפעמים שמחים. מה שבאמת חשבו הוא שההיפ הופ בא לבטא את מה שיושב על הלב, מהלב של קול, ומהלב של נאז.
פיס אנד לאב, גוני.