חלום או סיוט? Meek Mill חולם בגדול

מה שבטוח, בתור ילד, מיק מיל לא ישן טוב בלילות.

טרילוגיית המיקסטייפים Dreamchasers, והאלבום Dreams and Nightmares מסבירים למה.

כמו כל צעיר שחור ושאפתן אחר, מיק מיל גדל מהשכונות הקשות, ילד שגדל בשיכון מפילדלפיה ומאבד את אביו בגיל 5 אחרי שנורה למוות, לא יגדל להיות חתן פרס נובל. סתם תחושת בטן. רוברט וויליאמס הצעיר – מיק מיל, צריך כסף, הוא צריך כבוד מהשכונה, הוא צריך נשק. בכל זאת שיכון בפילי הוא לא מוזיאון המדע.

אתם מכירים את הסיפור, מתחילים לסחור קצת בפינות של השכונה, קונים אקדח, מאבדים חבר, נשבעים לנקום, מוציאים מיקסטייפ של ראפ – שגרת חיים רגילה של גבר שחור וצעיר ממשפחת מצוקה.

ואז מגלים אותך. חשבתם שזה הטוויסט? לא הפעם, מכיוון ששמענו את הסיפור הזה עם ראפרים/גנגסטרים כמה פעמים, לא משהו חדש. אבל מה שמוזר הוא, שנראה שמיק מיל, מתעקש לבעוט בדלי שהוא ממלא לעצמו בעזרת עבודה קשה.

מיק גרם להרבה אנשים להרים גבה, אמנם הפוזה הכמעט יחידה שלו בתמונות שהוא מעלה לאינסטגרם(כמעט 1.8 מיליון עוקבים, מה הם מחפשים שם?) זה עם אצבע לשמיים, אבל מיק הספיק כבר לעצבן את אלוהים, או את נציגיו בעולם(ככה הם טוענים לפחות) – הכנסייה.

בשם ישו. יו-יו!

"אמן" הוא הסינגל הראשון של מיק מאלבום הבכורה שלו "חלומות וסיוטים".

הקונספט של השיר ברור, מיק מארח את דרייק וביחד הם מודים להוא שלמעלה על כל הכסף, הבחורות, המכוניות, והעובדה שהם הצליחו. ההוק של הסינגל הוא בסגנון הנאומים בכנסייה, הכומר, או במקרה שלנו מיק, מודה לאלוהים על זה ש"יש באד ביצ'ס בבניין" ויענו כל הקהל אמן. ממש יצירה מוסיקלית.

אז מה כן מעניין במיק מיל שהביא אותי לכתוב עליו?

הילד רעב, רעב לכסף, רעב להצלחה, רעב לפרסום, רעב לנקמה, ורעב למוזיקה. וגם אם העובדה שהילד רוצה עוד מכונית בחנייה הרבה יותר מאשר גראמי, עדיין זה גורם לך לכבד אותו. כמו שאמר פעם המשורר הלאומי יוסף גיספן באחד מלהיטיו : "רואה אותה בחלום המתוק,רוצה אותה אך האופק רחוק". מיק חלם על זה, הוא ראה את זה בחלום כל לילה, את ההצלחה, את הכסף, את הפרסום. ככה הוא מעיד באינטרו של האלבום. מזכיר לי שורה משיר מפורסם מאוד בהיפ הופ, איך זה הולך שם? "It was all a dream". יש שיגידו שחצנות, אני אומר, לילד יש חלום.

כל כך הרבה שרשראות. על מה הם באות לפצות?

כן חלום, שוב חזרנו למוטיב הזה, אז אם עד שT.I. גילה את מיק ב2008 אלו היו סיוטים שבהם אמהות של חברים קרעו את הלב בבכי על הילדים שנפלו, כשמיק חתם ב Grand Hustle Records הסיוטים הפכו לחלומות.

כמובן שבדרך הגבר הצעיר, השחור, והכועס הספיק לבעוט בדלי הזה בדמות מעצר על אחזקת נשק וסמים, והפרה חוזרת ונשנית של תנאי המעצר שלו, שגרמו לזה שT.I. נאלץ לבעוט אותו החוצה בלי אלבום. אבל החלומות חזרו ללילות ולימים של מיק כשריק רוס – ההוא שנראה כאילו לאבא שלו יש מכרה זהב – החתים את מיק ב- Maybach Music Group.

הבעיה, שעם רעב לא הולכים למכולת. בעצם כן הולכים, אבל צריך לדעת גם לתת קבלות. ומיק סיפק אותם באלבום הבכורה שלו. אומנם, נכון, הנושאים צפויים, ואין פה חידוש מוזיקלי גדול. אבל, הביטים מהודקים, השילוב של הפסנתר הדרמטי עושה את שלו. מיק מראה יכולות לשון מאוד טובות, הפלואו שלו מעולה, הליריקס שלו אמנם לא מחדש, אבל המשחקי מילים שלו מעולים.

עם זה גם לא הולכים למכולת. עם זה נוסעים בסטייל למכולת.

ויותר מכל, נראה שלמיק יש משהו שאין אצל הרבה אמסיז אחרים. בעוד שלרוב הראפרים יש גוון קול דומה ומנעד קולי מוגבל, מיק עושה את זה ביג טיים. הגוון הקולי שלו נהדר, הוא מסוגל להוציא מהגרון היפ הופ שנשמע – תחזיקו חזק – דרמטי.

כמו אצל ליל וויאן, יש שיאהבו, ויש שיגידו שלמיק תקוע משהו בישבן. עדיין, הקול הזה גורם לו להתבלט, בין אם זה לטובה ובין אם לא.שימו אוזן על הקטעים In God We Trust והקטע שמיק מתעצבן באינטרו של האלבום, אתם תבינו על מה אני מדבר.

ב Tony Story (Pt. 2) מיק מראה גם את יכולות הסטורי טלינג שלו, הפקה שמעבירה וויב של שכונה בלילה חורפי (סאמפל של ניגוב מגבים! גאונות!). מיק ממשיך את הסיפור מהמיקסטייפ הקודם שלו, בלי סופיילרים, מישהו מת בסוף.

Tony Story Part. 1

הקול הדרמטי, ההפקות עם הקלידים הדרמטיים, העט של מיק שמביא את מה שהוא רואה בשפה פשוטה לדף גורמים לו לתאר את המציאות של השכונה בצורה שמרגישה אוטנטית, אמיתית, בשונה לתחושה הסינטטית של הסיפורי שכונה שקיימים היום בשוק ההיפ הופ.

זה בדיוק מה שגרם לאחד הראפרים שתיארו את המציאות של השכונה בצורה הטובה ביותר – נאז – לפרגן למיק מפה ועד פילדלפיה, ואפילו להתארח אצלו באלבום הבכורה.

הדרך של האריה הצעיר הזאת נראית בטוחה, עם מכונית בגינה שהשווי שלה הוא כמו התקציב של מדינה קטנה, מיק לא צריך להתעסק יותר מדיי במכירות, אלא באיך המוסיקה שלו תשמע. עוד קצת עבודה על הליריקס, על הגיוון, על היציאה מהנישה של השילוש הקדוש – כסף, נשים, ומכוניות, ובעיקר עבודה על חיבור הברגים בראש למקום הנכון, ואנחנו נראה ונשמע פה ראפר שכיף, וגם מסקרן לשמוע. האלבום החדש בחוץ עוד חודש, נראה מה צופן העתיד, האם זה יהיה חלום, או דווקא סיוט? את זה כמו בתמונות של מיק עם האצבע למעלה, רק אלוהים יודע.

ראו עוד, רוב האלבום ביוטיוב, בצ'אנל של מיק מיל.

"איכזבתי את נאז" – כנות נדירה בהיפ הופ

קול. היפ הופ כנה.

דמיינו לעצמכם את ההרגשה: האליל שלכם, כוכב הילדות שלכם, מישהו שרק חלמתם לפגוש, רואה אותכם ואומר לכם שהוא מעריץ שלכם, איזו הרגשה אהה? ועכשיו תתארו לכם שכל מה שמניע אותכם בליצור הוא הרצון להרשים את האליל שלכם.

ואז, אחרי שהשקעתם עבודה קשה על היצירה שלכם, ישבתם עליה ימים ולילות – הוא חושב שהיא חרא. כיף לא?
ככה הרגיש ג'יי קול, אחד הראפרים המבטיחים שקיימים היום כשנאז שמע את הסינגל שלו Work Out מהאלבום הראשון של קול.

תנו לי לספר לכם את הסיפור:
השנה היא 2010, קול כבר הוציא 2 מיקסטייפ שקיבלו ביקורות מעולות, והצליחו להגיע להרבה אוזניים.
הבאזז סביב קטח והאלבום המתקרב(Cole World: The Sideline Story) היה בשיאו, במשך יותר משנה קול נותן ראיונות לגבי האלבום המתקרב, וכולם רק מחכים לשחרור.
אחרי שבמשך שנה קול מדבר על האלבום, הוא מבין שאין לו באמת משהו לשחרר לרדיו, אין לו להיט, סינגל שיתפוס את המאזינים בהאזנה הראשונה ויגרום להרבה אוזניים לשמוע ת'אלבום. קול פוחד שרוק ניישן הלייבל של החבר ג'יי זי לא יוציא את Cole World: The Sideline Story החוצה, בגלל שאין לו סינגל לרדיו.
אז קול נכנס לאולפן ובעזרת קנייה ווסט ומוציא את Work Out, שיר עם גוון מיינסטרימי שאפשר להריח מקילומטרים.
הבעיה שגם נאז הריח את זה, ואמר לNo ID – המפיק של נאז והמנטור של קול – שהוא מאוכזב מקול. נאז התאכזב מהעובדה שקול כיוון לרדיו במקום להתעסק במוזיקה, במקום להתעסק בעשייה עצמה.
וזה פגע בקול כמו בעיטה בבטן, למרות שהשיר הצליח מאוד ברמה המסחרית, ונחשב גם בעיני המבקרים לשיר מיינסטרים איכותי, עדיין העובדה שנאז התאכזב מקול שבחר "לעשות מוזיקה בשביל, ולא לעשות מוזיקה כי", גרמה לקול לחזור לאולפן.
קול שוב באולפן בקליפורניה והוא יוצר את Let Nas Down. כמו שהבנתם משם השיר, השיר מדבר בעיקר על העובדה שקול איכזב את נאז עם המקרה של Work Out. קול מתחרט ולא מצליח לתפוס איך הוא הצליח לאכזב את אחד האלילים שלו, ראפר שהוא "תלה את הליריקס שלו על הקיר".
מהאינטרו שמסומפל מ Nas Is Like ועד הבית האחרון, על כל השיר כתוב הערצה ואהבה לז'אנר ולנאז במיוחד, לכן האכזבה של קול, הייתה כל כך גדולה.

חשבתם שזה יגמר כאן? לא במשולש האהבה של נאז, קול, וההיפ הופ.
3 ימים אחרי שקול מסיים את המיקס על Let Nas Down הוא בנמל התעופה של יוסטון, שהיא בערך הפתח תקווה של אמריקה מבחינת החור-שכוח-אל שקיים.

קול מתיישב במחלקה ראשונה, מתכנן להירדם, ופתאום, כיסא מאחוריו יושב מי אם לא – נאז. קול פגש את נאז רק פעם אחת לפני, אז בהתרגשות של מעריץ גדול קול פונה אליו, ומשמיע לו את השיר החדש – Let Nas Down.
נאז כמובן מתאהב במעריץ/ראפר שיושב מולו, ובשיר סגידה/פולחן רוחני שקול יצר בשבילו ומבקש את הביט. בשלב הזה קול לא יודע עדיין למה.
ב18 ליוני משחרר קול את האלבום השני שלו Born Sinner ובתוכו הטראק Let Nas Down.
22 ליוני, נאז מצייץ בטוויטר שלו את הציוצים הבאים ורומז על מה שצפוי בהמשך.

נאז מפרגן בטוויטר

ב24 ליוני נאז מפרסם במפתיע את הרמיקס שלו לשיר של קול. הרמיקס שנקרא Made Nas Proud הופך ללהיט ויראלי, נאז פשוט עולה על הביט של קול, עם ההוק של קול בהתחלה ומסביר בו לקול למה הוא לא התאכזב מקול, אלא דווקא התרשם, והתלהב מהמוזיקה שהוא עושה.
שיא השיר מגיע בסוף, כשנאז מעביר את הלפיד לקול, עם השורות הבאות:
How that sound, here the crown, pass it to ya, like nothing, Nigga You ain't let Nas down. מרגש. ובעיקר כנה, מה שנדיר לראות בשנים האחרונות בז'אנר הזה.

ג'יי קול ונאז מזכירים לי ולכם, למה אנחנו בדיוק אוהבים את הז'אנר הזה, לפעמים מתאכזבים, ולפעמים שמחים. מה שבאמת חשבו הוא שההיפ הופ בא לבטא את מה שיושב על הלב, מהלב של קול, ומהלב של נאז.
פיס אנד לאב, גוני.