ערב טוב לכולם, הפוסט עולה היום מאוחר במיוחד, אחרי שכולם בדקו שכל יקיריהם בחיים ואף אחד לא שם קץ לחייו עם החזרה לשגרה. שרדתם? מעולה. הפוסט הזה בשבילכם. ראניט!
נצ'י נצ' – גיוועלד גישריגן
נתחיל עם המרוויחים הגדולים מכך שהפוסט עלה מאוחר- אתם, הקוראים. הסיבה לכך היא כמובן העובדה שהספקתי להכניס את הקליפ החדש של נצי "פרצוף של גודזילה אחרי לילה באוהל בפסטיבל רגאי" נצ' עם הקטע הסופר מגניב הזה.
נצ' טורף את הביט תוך שהוא חוזר למקורות הקומוניסטים שזורמים בדמו ולא מתבייש ללבוש שמלה שמחמיאה לחיטובים. או חלוק? לשמחתי אני לא יודע להבדיל. אם גם אתם לא יודעים את ההבדל, פשוט תלחצו ותהנו מכל רגע. אם אתם כן, יש לי בלוג אופנה להמליץ לכם עליו. נשבע.
סהר אביטן מארח את לדה אלגורט- הזמן שנשאר
וואלה, קטע לא רע, נחמד, חביב. ההגשה מאוד מעניינת ואנרגטית אל מול הביט המלודי והניגוד יוצר משהו באמת לא רע. יש עוד קצת מקומות לעבוד על הוורסים, אבל נראה לי שזה בעיקר עניין של עריכה- כי המלל וההגשה לא רעים בכלל.
אז מה כן יש לשפר? את הפזמון שדי מוזיל את השיר והופך אותו לקצת קיץ'. חבוב אתה בדרך הנכונה, רק נסה לעשות משהו שעדיין לא היה כאן.
אז זהו חברים, עוד שבוע בפתח והנה אנחנו חוזרים לשגרה. תמשיכו ליצור ולהזיז את השיט קדימה- והכי חשוב זה שתעדכנו אותנו על כל דבר שיוצא כדי שנוכל לפרסם ולקדם יחד אתכם.
שבוע טוב לכולם, מה נשמע מה?
השבוע אני מגייס אמביציה שלא הייתה מאז שנה אחרי הברמצווה (5 נק' אם זהיתם את הרפרנס) בשביל לכתוב את הפוסט הזה: פעם ראשונה בשלוש שנים האחרונות שאני בחופש של יותר מסופ"ש- ולא יודע למה, אבל כשיש זמן פנוי אז פתאום אין זמן לעשות שום דבר. היית עושה על זה מחקר, אבל בשביל זה צריך זמן פנוי ואז זה בחיים לא יקרה.
אז כן.. פוסט.. אתם לא ממש כאן בשביל לקרוא על החופשים שלי. תודה על ההתעניינות…
שקל ונצ'י נצ'- חיות לילה
אתם יודעים מה אני ממש אוהב באינטרנט? את Pornhub. אבל מיד אחרי זה אני אוהב את העובדה שאמנים שלוקחים את עצמם ברצינות יכולים מדי פעם לשחרר שיר שנעשה ככה על הדרך או סתם בשביל הכיף- מבלי לקחת את זה קשה. לא צריך שיווק, אישור של חברות תקליטים ולא כל הבולשיט הזה. "אחי אתה קופץ להקליט?"- "יש מה לעשן?"- "כן"- "יאללה אני בא" – שיר.
אני לא רומז שזה מה שהיה כאן, אבל בכל זאת הקליפ מזכיר את מייג'ר לייזר על אסיד. קטע מגניב, דפוק בקטע הטוב, אחלה וורס של נצ'י- ברגיל, הפקה משוגעת של שקל ונושא טיפשי במיוחד. אחלה דבר לשחרר לרשת בשביל להוציא קיטור מהמערכת עד הדבר הגדול הבא.
Bad Things- AlexMC21
על אלכס כתבתי בשבוע שעבר והייתי מאוד רוצה להאמין שזה נתן לו עוד פוש ברצון להמשיך לשחרר חומרים, כי נראה שהשבוע הוא התפוצץ בפייסבוק המקומי עם קטע חדש וביטים למכירה.
גם הקטע הזה מגניב, כשהפעם משלב עברית על הדרך. ממספר המשפטים שכן הבנתי קיבלתי את הרושם שגם בחלק ברוסית הוא לא בדיוק מדבר על "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" אבל בכל זאת מדובר כן מדובר בקטע מעניין שמוגש כמו שצריך- שוב עם ספק אדישות ספק אהרדקור, כשהשילוב בים השניים נשמע מאוד אותנטי וזורם. אהבתי את הדיבור- ביגאפ, תמשיך לעבוד קשה ולייצר דברים טובים.
ACT – How many mic's\\אקט – כמה מיקרופונים?
גם על אקט זכור לי שכתבתי לפני כמה שבועות. בואו נניח שכן, לא אני ולא אתם נבדוק כנראה. אז כן, קיצר הם ממש אחלה. בזמן האחרון נראה שכל נושא ההרכבים ירד מהשטח (אולי בגלל שגם יש הרגשה שבארה"ב כבר בקושי רואים כאלו בסביבה?) ומרענן לשמוע חבורה של אמסיז שיוצרים משהו ביחד, ולא רק יוצרים בשביל ללטף את האגו שלהם.
ביט טוב עם רמיזה ברורה ל- 90'S, וורסים מעניינים ובכלל אחלה של קטע. לא היה שם משהו שהפיל אותי מהרגליים או וורס בולט במיוחד, אבל כן נראה שמתבשל שם משהו שיכול לגדול ולצמוח יפה יפה. יאללה חברים זה הזמן להופעה טובה ככה לצבור קצת קהל.
נתי חסיד – קצת את (מארח את טונה)
כשזה מגיע לביטים יש לי טעם מאוד סגור ובגדול קשה לי עם כל דבר שנשמע כאילו הוא הגיע אחרי 1999. אז כן, הביט הוא לא כוס התה שלי- אבל אין ספק שמדובר כאן בקטע אדיר שאתם חייבים להאזין לו לפחות פעם אחת.
חסיד וטונה הם שניים מהאמסיז היותר מוכשרים שיש למדינתנו להציע ואני חושב שהשילב שלהם יוצר קטע משובח לאללא, חכם, זורם קליל וקליט. כיף לשמוע משהו קצת שונה מבחינת ההגשה, קליל עד נונשלנטי- באתי לזרוק איזה וורס עם נעלי הבית שלי ועשיתי את זה בצורה הכי מקצועית וחדשה שאפשר. שילוב מדויק בין מקצוענות לקלילות בדרך כזו שהאחד לא בא על חשבון השני. קיצר- עופו על זה כי באמת שמדובר כאן על קטע קלאסי מההאזנה הראשונה. כמובן שהקטע הזה מגיע במסגרת #שביזותיוםא של מסע הגיוס של חסיד לאלבום הבכורה שלו.
– שחר סוויסה בהופעה חגיגית 25/9 סוכות רוטשילד – אחת מהדמויות המוזרות/ צבעוניות/ ותיקות/ משוגעות בהיפ הופ הישראלי בהופעה בה הוא מארח כמה שמות שאפשר לתאר בדיוק באותה הדרך (או סתם להגיד חבורת שבק ושות'). נשמע סופר מגניב.
ו… זהו! ואוו למה חשבתי שזה יהיה רעיון טוב ולגיטימי לכלול את כל האירועים השבועיים רק בגלל שאני כותב על שירים חדשים? סעמק זה חם לשבת עם לפטופ בשירותים…
קיצר, יש לכם אירוע/ שיר חדש? תעדכנו ונעדכן גם אנחנו בבלוג.
שבוע מבורך,
טיון
#אוףטופיק- אל תפספסו את סבב ההופעות של הדירטי הונקרס, הרכב ה"אלקטרו סווינג" הברלינאדי מגיע לארץ לעשות המון שמח. ההרכב מונהג ע"י יוצא הפרברים גד ברוך חינקיס ומדובר באחלה של דבר, ברמת ה- "הנה, מצאתי תמונה ראשית לפוסט".
אני יודע, הכותרת נשמעת מעט דרמתית, אבל זה מה שהרגשתי אחרי שהאזנתי לראשונה ל- Free the universe, אלבום האולפן השני של שלישיית Major Lazer, אשר מונהגת על ידי מפיק העל דיפלו. וכן, זה אלבום כל כך טוב, שאני כותב עליו ארבע חודשים אחרי שהוא יצא. אם פספסתם אותו, זה הזמן להכנס לעניינים ולהשלים את החסר.
אז מה זה אומר שהמוזיקה הומצאה מחדש באותו היום? זה אומר שברגע ששומעים את האלבום מיד מבינים שעד עכשיו אף פעם לא שמעתם משהו כזה – ושמעכשיו תרצו שכל המוזיקה לה תאזינו תשמור על אותה רמת רעננות, מקוריות ואנרגטיות. בדיוק בגלל זה קשה מאוד להגדיר את הז'אנר המוביל של הפרוייקט: דאנסהול? רגאיי? דאב סטאפ? טראפ? כל אלו מצומצמים מדי. מדובר ביצור כלאיים שצוחק על כל מסגרת שמנסים לשים לו.
פתיחת שערים
האלבום נפתח בשיר You're not good to me, רצועת דאנסהול קלאסית בה מארחים הצוות (בין היתר) את "וויבז קארטל", אשר הקליט את הקטע שלו ישירות מבית הכלא בו הוא מוחזק, בחשד לרצח כפול. כבדים שם בג'מייקה.
בתור מישהו שמאוד אוהב את קארטל, כיף לראות שיחד עם זאת שהחבורה כבר הספיקה למכור ביטים לביונסה, היא עדיין "שומרת את זה אמיתי" והם ממשיכים לעבוד עם האמנים שליוו אותם לכל הדרך. אי אפשר להגיד שהקטע הראשון מהפכני במיוחד, אבל סה"כ מדובר באחלה קטע, גם אם מעט יבש מדי לטעמי בשביל לפתוח אלבום שנוצר בשביל להביא בשורה חדשה.
הרצועה השניה, Jet blue jet, כבר מביאה סיפור שונה לגמרי. כאן החבורה מעלה ישר להילוך החמישי ומביאה המנון מסיבות שמתאפיין בביטים חתוכים דק דק, זמרת ראשית עם הוק ממכר ומלודי, אמני דאנסהול בפיץ' גבוה ולסיום אפילו אמסי שמכין את הקרקע לקראת הברייק האימתני, כמו בימים של "Fat Man Scoop". כן, כאן האזניים כבר מבינות שהן יכולות לשכוח את כל מה שהן שמעו עד כה, בעוד שכל הדיג'ייז מבינים שעד עכשיו לבליינים בעצם לא הייתה סיבה לרקוד. משהו חדש הגיע לעיר וכל מה שהיה עד כה נראה כל כך אפור ומשעמם.
בדיוק באותו הרגע שכבר לא ברור לכם איך אפשר לקחת אתכם לשלב הבא, החבורה כאילו ומורידה במכה אחת להילוך ראשון ומרפה לכם את האוזניים עם הרצועה המתקתקה Get free אשר בה מתארחת הזמרת הנהדרת Amber. עד כמה מתוק השיר הזה? הוא הגיע לגלגל"צ, זה כמה. עם זאת, ולשמחתי, הם לא הספיקו להמאיס אותו עלי ומבחינתי זה עדיין שיר מהפנט אשר גורם לך לרצות לרכב על חסידה ענקית אל בין העננים.
ואז העננים הקלילים הופכים לסופה ענקית.
הרצועה האהובה עליי באלבום וללא ספק הארדקוריסטית ביותר בו היאJah no partial אשר מתחילה כשיר רגאיי רגוע, מתפתחת ל(סוג של) קטע ג'נגל מקפיץ – ואז לפתע ללא התראה מוקדמת מתפרצת על המאזין בקטע דאב סטאפ אימתני שמצליח לשמור על מלודיה ואיכות גבוהה כפי שרק הצוות יודע להגיד. תענוג לאוזניים.
החגיגה נמשכת
אחרי שהסערה נגמרת יוצאות קרני השמש הראשונות בדמות שלושה שירים מעולים שעושים לנו שמח מכל כיוון.
הקטע הראשון בשלישיה הוא Wind up המקפיץ יחד עם Elephant Man שמשלב דאנסהול יחד עם דאבסטאפ, נדמה לי לפחות, כי קצת קשה להגדיר. מה שכן קל להגדיר זה שמדובר בפצצת אנרגיה אמיתית שמזכירה קצת את Pon di floor האלמותי מהאלבום הראשון של המפיקים. הקטע הבא בתור הוא השיר Scare me שנותן שוב במה לצד הנשי, שהפעם לא מתארח בשירה אלא דווקא באמסינג בועט בניחוח ג'מייקני. גם כאן מדובר בשילוב של אלקטרו מעורבב עם ברייקים של דאנסהול מוצהר ובשתי מילים: פצצת אנרגיה. הקטע האחרון בשלישיה הוא השיר Jessica, קטע רגאיי מעט פסיכדלי שמוקדש לג'סיקה אלבה. מתוק, כיפי ורגוע.
השיר הבא בתור הוא אחד מהבולטים באלבום, כשהוא מארח את אחד מאמני הדאנסהול הגדולים ביותר, הלא הוא Busy Signal. השיר העונה לשם Watch out fi dis הוא שיר מסיבות מוצהר שאולי מסמן את כל הקונספט של האלבום- תתכונן למשהו שישנה לגמריי את מוזיקת המועדנים שהכרת עד היום. יצירת מופת שתגרום גם לאחרון הציניקנים לפזז על הרחבה.
אזור הסלבס
ארבעת השירים הבאים בתור ממשיכים את המסע המשוגע במוחות היצירתיים של המפיקים, כאשר כעת הם סוחפים יחד איתם שמות גדולים יותר בתעשיה שהצטרפו גם הם להרפתקה.
Keep Cool הוא קטע רגאיי נעים שמארח את הזמר שאגי שכבר מזמן מוכר בכל רחבי העולם. מלבד השיר היפה וההפקה המעולה, חובבי הקונספירציות ימצאו בו מחווה לשיר All the small things של Blink 182. ההקשר לא מוצהר, אבל בעלי האוזן החדה אולי יזהו זאת וטוקבקיסטים רבים עוסקים בסוגיה.
בשיר Sweat מצטרפת הזמרת הותיקה Ms. Dynmite גם היא לזירה, לאחר שנראה שנעלמה לגמריי מפני השטח בשנים האחרונות. הקטע, כמו רוב האלבום הוא פשוט מגניב ומקפיץ, גם אם לא בעל ייחודיות יוצאת דופן. בהחלט קטע מגניב, אבל לחבילה הכללית הוא לא מוסיף הרבה.
Reach for the Stars הוא דווקא הקטע שאולי הכי פחות מצא חן בעייני באלבום, למרות, ואולי אפילו בגלל שהוא מארח את Wyclef Jean, יוצא הפוג'יז לשעבר. הקטע די פשוט, מקצב רגאיי עם שירה שמנסה לרגש תוך עיסוק בנושא די קיצ'י ובנאלי. אני לא יודע כיצד נראתה העבודה והדינמיקה בין השניים, אבל מהתוצאה הסופית נראה כי השיר הוא הרבה יותר וויקליף ומעט מדי מייג'ור לייזר, וחבל שכך.
השיר האחרון ברבעיה זו הוא השיר הסופר-מגה- מגניב Bubble Butt שלוקח כמה מהשמות הגדולים ביותר היום ומציב אותם על ביט היפ הופ/ אלקטרוני תוסס ונותן להם לראפראפ על נושא פרובוקטיבי ומלא הומור. קשה לי להגיד מה הכי מגניב בשיר הזה: הוורס המעולה של Tyga, הקליפ המודעה לעצמו והמלא הומור והמיניות המוחצנת, או העובדה שהחבורה אשכרה אירחה את Bruno Mars בקטע ההזוי הזה, כשכל תפקידו הוא לחזור על הוק בסיסי בפזמון, תפקיד שכל ילד בכיתה א יכול לעשות. השילוב יפיל כל רחבת ריקודים והקליפ ירתיח את עצביה של כל אם שמרנית. תענוג.
עד אחרון הרוקדים
שני הקטעים שסוגרים את האלבום המעולה הזה הם Mashup the Dance שמפרק את מה שנשאר מהרמקולים והסאבים, בשיתוף פעולה עם הרכב הדאנסהול Ward 21. אחרי הקטע הזה מגיעה הרצועה האחרונה באלבום, שיר רגאיי ססגוני אשר מארח את זמר הדאנסהול Bugle אשר סוגר לא מעט מיקסטייפים עם סגנון ההגשה המעט מלנכולי ומלא הנשמה שלו. אחלה דרך לסגור את האלבום עם קטע שמוריד את דופק הלב וגורם למאזין כבר להמתין לאלבום הבא.
השמש כבר עולה והרחבה נסגרת
מעלה ארבעה חודשים עברו מאז יציאת האלבום ולצערי לא נראה שהוא הפך לשם דבר ולמשהו ששינה את חוקי המשחק המוזיקליים. למרות זאת, אני עדיין עומד מאחורי דברי ובטוח שמדובר כאן בהתחלה של משהו חדש, מהפכה מוזיקלית שבראשה עומד המפיק דיפלו שמנהיג את מייג'ור לייזר. לא מאמינים לי? פשוט תזכרו בלהיט הענק "הארלם שייק", של המפיק baauer, שאם תבדקו טוב, תגלו שהוא חתום בלייבל של דיפלו. חברים, המהפכה כבר כאן וגנרל לייזר מוביל אותה.
אז לקראת ההופעה היום בערב, החלטנו ללכת על חימום קצר ופשוט: ביקשנו מכמה אמנים שיהיו היום על הבמה, לספר לנו על האלבום האהוב עליהם מתוך ההיפ הופ הישראלי. ממליצים ללכת ולשמוע את האלבומים האלו, רגע לפני שההופעה בבארבי מתחילה. עד אז, מוגש שיר אחד מכל אלבום, שנזכר ונבין במה מדובר.
מירו:
מבחינתי חובה להאזין ל"סנדק" של פישי. אלבום פורץ דרך מכל מובן אפשרי, פישי הוא הסנדק של ההיפ הופ וכשתאזינו לאלבום תבינו על מה מדובר.
אחד האלבומים האהובים עליי ביותר הוא זה של השבט. לא הכי משפיע, לא הוציא להיט הסטרי, ולא היה לו המשך. אבל הוא הכי היפ הופ *ישראלי* שיש. עבורי ועבור רבים אחרים זה ציון דרך, זה רגע בחיים שלא יחזור, וזה דיסק שמלווה אותנו במשך שנים. שירים שאנחנו מכירים בעל פה ועבורי, ואני בטוח שאני לא היחיד, זה חלק משמעותי מהגדילה שלי כחלק מההיפ הופ הישראלי. מזמזם אותו שנים אחרי שהלהקה התפרקה. הלוואי שהשבט היו היום על הבמה.
כנען 2000 של שב"קס הוא מבחינתי אלבום שהוא אבן דרך בפיוז'ן בין ראפ בועט ללהקה חיה, טקסטים חדים ופזמונים ממכרים. הדרך עדיין ארוכה ומפותלת.
סולג'י:
מוקי – שמע ישראל. אלבום מעולה. עם מוזיקה טובה, תוכן ועניין. בדיוק יצא לי לשמוע אותו שוב שבוע שעבר אחרי כמה שנים טובות ונזכרתי כמה שהוא קלע בול וחידד לי את החשיבה.
נמש
הצד האחר – זה לא עובר רדיו. על האלבום הזה אפשר להגיד ראפ-הארדקור בעברית מבלי להרגיש שקיימת סתירה, הצד האחר פשוט גרמו לזה להישמע טבעי.
יש הרבה אלבומים של היפ הופ ישראלי שאני פשוט אוהב, אבל אחד שבעיניי הוא באמת אלבום שמראה על דרך, התפתחות, וסיפור חייו של האמן הוא "מלחמת פופ" של קוואמי. ולא יכול לא להזכיר את האלבום כנען 2000 של השב"ק.
חסיד
כושר גופני כהן @ מושון עשו את זה נכון באלבום שמאזן ראפ חיובי מושלם עם ביטים מהודקים ולא פחות ממושלמים. חף מפוזה ועם זאת מלא שמחת חיים. נקודת שיא של ההיפ הופ התל אביבי בפרט והישראלי בכלל.
ג'קסון:
אני לא מצליח לבחור בין האלבומים הקיימים בשוק כי אני פשוט מעריץ את כולם! עוד מהימים של האדמו״ר דרך פישי וסבלימינל ועד לקלין, פלד, נצ׳י, אורטגה ועוד ועוד שקצרה היריעה מלהכיל ומזל שיש את כולם כי זה מייצר מקשה אחת של משו שבאמת מונע בכוחות עצמו ומניע בכוחות משותפים! יש?
____________
חלק גדול מהאומנים האלו נראה הערב בבארבי. אז נתראה שם?
MadManFMblog 